שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ״ב (ז׳)

אמנם באמת אין מזה ראיה דר"ל לשיטתי' דס"ל במכות דף ט"ז ובכמה מקומות דלאו שאין בו מעשה לוקין וא"כ שפיר אמר לר' יוחנן דהוה מוקי כר"ע ובאמת ר"י לשיטתי' דס"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין ואינו לוקה על מקיים וא"א לאוקמא סתם משנה כר"ע ובפרט לר"י לשיטתי' דס"ל דהלכה כסתם משנה. אמנם בגוף שיטת הערוך לפענ"ד הדבר מפורש כפירוש הערוך דבתוספתא במכות פ"ד אמרו דהמשייר חמץ בפסח והמקיים בכלאים אינו לוקה דהו"ל לאו שאב"מ הרי מבואר דמטעם לאו שאין בו מעשה אתינן עלה ולפירש"י הי' לו להשמיענו דאם עשה גדר לכרמו יתחייב משום מקיים בכלאים והך תוספתא קיי"ל להלכה דהרי הרמב"ם פסק דהמשייר חמץ אינו לוקה וכתב הה"מ בפ"א הלכה ג' דמקורו מהך תוספתא וצע"ג על רש"י ותוס' וגם בירושלמי ברפ"ז דכלאים הובא בכ"מ פ"א מכלאים ה"ג מבואר דכ"ע ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין ודברי הכ"מ שם צע"ג ועיין במלמ"ל שם. שוב ראיתי בשעה"מ שם שהרגיש במקצת קושיות והמעיין ימצא דלאחר כל אריכות דבריו שם קושיות חזקות הן והרבה יש לדבר בדבריו שם ואכ"מ ודו"ק ועיין טורי אבן במגילה דף י"ג ע"א גבי ועל הכלאים. ומה שהאריך בדברי ה"ה פי"ג משכירות לענין חסמה בקול עיין בנוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' ע"ו. והנה כאשר הצעתי זאת לפני לומדים ערערו קצת ואמרו דל"ש לומר רוצה בקיומו רק לר"ע דס"ל דמקיים בכלאים לוקה וא"כ גם רוצה בקיומו הוה כמקיים משא"כ לרבנן באמת ל"ש רוצה בקיומו רק בע"ז וכמ"ש רש"י. אבל ז"א דניהו דלר"ע אסור לקיים כלאים היינו כשזרע כלאים בשדהו ואינו עוקרו אסור אבל כל שזרע עכו"ם בשדהו פשיטא דאין הישראל מצווה לעקרו ומה איכפת לן ברוצה בקיומו וע"כ דבכל איסורים רוצה בקיומו רק דלרבנן שמקיים כלאים ממש מותר מכ"ש כשרוצה בקיומו בודאי מותר אבל לר"ע י"ל דאף דמקיים כלאים ממש אסור רוצה בקיומו מותר וע"כ דלא כפר"ח ודו"ק. והנה בספר באר יעקב ביו"ד סי' רס"ז הקשה בהא דאמרו בע"ז דף ס"ד מדר"י נשמע לר"ע לאו אמר ר"י אסור ליתן להם מתנת חנם אבל למעוטי תפלה שפיר דמי לר"ע נמי אע"ג דאסור לקיים אבל למעט תפלה שפיר דמי והקשה לשיטת הי"מ שהביאו הרשב"א והר"ן בגיטין דף ל"ח בהא דשחרר ר"א כדי להשלימו לעשרה ול"ש העשה דלעולם בהם תעבודו כיון דעיקר היא משום לא תחנם וזה כשעושה בשביל חנינה דידהו אבל שם עשה בשביל המצוה ע"ש וא"כ מה ראי' מר"י דבשביל איסור מתנת חנם כל שעושה למעוטי תפלה ואינו בשביל חנינה דידהו שפיר דמי אבל כאן לר"ע דאסור לקיים כלאים יש לומר אף שממעט התיפלה שפיר דמי וכ"כ בזה בספרי יד שאול סי' רפ"ו. וכעת נראה לי דבר חדש דלכאורה צ"ב דעת י"מ הנ"ל דסוף סוף נותן להם חנינה וצ"ל דהוא אינו מתכוין בשבילם ודבר שא"מ שרי ולפ"ז לר"י דס"ל בכל התורה דבר שאינו מתכוין אסור א"כ מה בכך שאינו מתכוין בשבילם מ"מ מגיע להם חנינה ואסור וע"כ דלמעוטי תיפלה שפיר דמי וגם לר"ע אע"ג דמקיים בכלאים אסור מכל מקום למיעוטי תיפלה שפיר דמי ועיין פסחים דף כ"ה דאפשר ולא קמכוין לר"י אסור ובזה מדוקדק הא דנקט הש"ס ר"י דוקא ועיין ע"ז דף כ"ד גם סתם גמרא ס"ל דאסור מתנת חנם ולפמ"ש ר"י דוקא. ובזה מיושב קושית התוס' דלמה לי קרא לר"י מלא תחנם ת"ל מהך דדברים ככתבם ולפמ"ש י"ל דנ"מ דעיקר האיסור בשביל לא תחנם ולכך כל שאינו עושה בשבילם היה מותר באם אי אפשר בענין אחר ודו"ק. ומיהו יש לדחות דאף למ"ד דבר שאינו מתכוין אסור כאן מודה דכל שאינו מחונן לא אסרה תורה אף שאינו מתכוין דוקא למען המצוה מכל מקום עכ"פ אינו עושה בשביל חנינה דידהו. אמנם נראה דלר"י דס"ל דברים ככתבן וגם אית ליה הך דלא תחנם כמ"ש התוס' בע"ז דף כ' הוא בודאי ס"ל דאף שאינו עושה בשביל חנינה דידהו ג"כ אסור ותדע שכן דהרי אף להקדים הגר מצוה ממכירה דנכרי אף שבמכירה ודאי אינו מתכוין לשם חנינה דידהו וא"כ לר"י בודאי אסור אף שאינו עושה בשביל חנינה דידהו וז"ב מאד ודו"ק. והנה בשנת תרט"ז ה' ניסן נשאלתי מהרבני מוה' בצלאל ווישבאח ני' מקאזווע אודות שיש להישראל כעת איזה שדות וצריך לעבוד בשבת ויו"ט וגם בהמות וכלים.