שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ב׳ (ח׳)

הן אמת דגוף דברי רש"י סותרין זא"ז דביומא פירש"י בדף ע"א שהי' מביאין מעיוה"כ וכבר האריכו בזה בשו"ת תשובה מאהבה ח"א ושאל להגאון בעל נוב"י וגם הוא לא מצא מענה וגם הרבנים שם האריכו בזה וכבר כתבתי אני בתשובה לענין הוצאה ביוה"כ בזה. אך כעת היה נראה דבאמת צריך ביאור היאך טלטלו הס"ת מביתם להעזרה כדי שיקראו בו הא אף בקריאה חיובית מבואר בש"ע או"ח סי' קל"ה סי"ד דבני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאין אצלם ס"ת אפילו בר"ה ויוה"כ והרי שם היא קריאה חיובית ואי אפשר להם באופן אחר אף כי בזה שלא עשו רק להראות חזותו לרבים. ולזה נראה שלכך פירש"י ביומא דמעיוה"כ הביאו דמבואר דאם מכין לו מקום יום או יומים מקודם דמותר כמבואר בש"ע שם סי"ד ולכך הביאו מעיוה"כ. איברא דהיה מקום לומר כיון דזה מכבוד הס"ת להראות חזותו לרבים ופירש"י דעשהו מקלף נאה ומהודר וא"כ למה לא יהיה מהודר דבשלמא כשהבאתו לצורך בני אדם שיקראו בו בזה אמרינן שפיר דאין כבוד לס"ת שיהיה מטולטל בשביל כבוד אנשים אבל כשעושה בשביל כבוד הס"ת פשיטא דמותר וזהו מכלל ההידור מצוה. אך רש"י כתב ביומא דגם הבעלים מתפארים שטרחו להתנאות במצוה וא"כ אולי כיון שגם הבעלים מתפארים בו אולי אסור. ובזה מדקדקים דברי רש"י שביומא דכתב דגם הבעלים מתפארים בזה וס"ל דכל כה"ג אסור לטלטל ס"ת בשביל זה לכך פירש שמעיוה"כ הביאום אבל בסוטה דפירש דמראה נוי הס"ת ולא חזותו של עצמו וא"כ שוב מותר אף ביוה"כ עצמו לטלטל הס"ת. ובאמת לפמ"ש הרשב"א בתשובה וכן קי"ל בסי' רמ"ט סי"ג בהג"ה דמותר לכתוב שמו כדי שיהיה לו לזכרון וזה מדת ותיקון ועיין נקודת הכסף שם דלא ככו"ז ס"ק י"ג שם וא"כ אף שמראה חזותו לרבים דהיינו שמתפאר במצוה ג"כ מותר ואולי דזה יכול לעשות בביתו ולא יצטרך לטלטל לס"ת. ולכאורה היה נראה לי דמיירי שרוצה שיהיה בעזרה מונח הס"ת לקרות בו או שמקדישו בהדיא לעזרה ובכה"ג ודאי רשות להניח ואף ביוה"כ עצמו בעזרה אך הא אין מקדישין בשבת וביו"ט וה"ה ביוה"כ ואולי שלכך פירש"י שמעיוה"כ הביאום שם דאל"כ אין מקדישין ביוה"כ ועיין ט"ז באו"ח סי' ל"ו שכתב דאם היה בלבו להקדיש מקודם שרי ובגליון המג"א כתבתי בסי' ל"ו דכיון דאין מקדישין שיהיה של הקדש לגמרי כמבואר ביו"ד סי' רנ"ט ס"ב בהג"ה ובפרט בס"ת וכתב בספר ת"ח דאסור להקדישו לגמרי דמצוה שיהיה שלו דכתיב כתבו לכם וא"כ אינו יוצא מרשותו לגמרי ובכה"ג א"י מרשותו להקדש ול"ש גזירת מקח וממכר. ולכאורה רציתי לומר כיון דרבים הוציאום ומביאים הס"ת מביתם וברבים לא שייך גזירה דמדכרי אהדדי. אך לפמ"ש הגאון מוהר"ג בעל עבוה"ג והובאו דבריו בש"ך יו"ד סי' ק"י בנקה"כ דדוקא כשהם במעמד אחד אבל כל שיש לחוש שיביאו בזאח"ז אסור דלא שייך דמדכרו אהדדי א"כ שם הא מביאים כ"א מתוך ביתו ואולי כיון שגמר ההקדש הוא בהביאו לתוך עזרה א"כ רבים שם ומדכרו אהדדי ודו"ק וע"כ מחוורתא בישוב דברי רש"י כמ"ש למעלה ועיין סוכה דף ט"ז ע"ב פעם אחת שכחו ולא הביא ס"ת מע"ש וכו' ומשמע שהיו מטלטלין הס"ת ומיהו אין ראיה משם דהי' שעת הסכנה כפירש"י שם ודו"ק. ודרך אגב אומר במה ששאל החריף מוה' יצחק שמעלקיש ני' בהא דאמרו בשבת דף ח' דכפאה על פיה שבעה ומשהו חייב אבל שבעה ומחצה פטור ומשום דהוה למעלה מרה"ר וקשה הא הקרשים הי' אורך עשר אמות וא"כ היאך יליף הש"ס הוצאה מרה"ר לרה"י ממשכן דהוציאו קרשים מקרקע לעגלה והא כיון דהי' אורך עשר אמות לא הי' רה"ר כלל והיא קושיא גדולה והשבתי בראשית ההשקפה דאנו לא גמרינן רק דזה היה במלאכה במשכן וניהו דזה הוה כעומד למעלה מרה"ר אבל אטו דנין שם לענין חיוב שבת אנו דנין במה שהיה במשכן מלאכה ובמשכן היה המלאכה דאפקיה מרה"ר לרה"י דאטו לא נקרא רה"ר בשביל זה דאף דלענין שבת הלכתא גמירי לה דרה"ר אינו תופש למעלה מעשרה אבל מכל מקום ההוצאה היה מרה"ר לרה"י וז"ב ופשוט לפענ"ד.