שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ״ב (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

נשאלתי מאנשים המחזיקים להעמיד בנין להקיר"ה בזמן מוגבל היאך יתנהגו בשבת. והנה כבר נודע מ"ש הטוש"ע או"ח סי' רמ"ד סעיף ז' דבקבולת לזמן נחלקו הרמב"ם והראב"ד והרמ"א הוסיף דבשכרו לכל המלאכות שיצטרך תוך זמן השכירות לכ"ע אסור וכאן ודאי שכרו לכל המלאכות של בנין. והנה לפענ"ד הדרך היותר מחוור הוא לקבל הבעל מלאכה העושה על האבנים שקורין מייסטער להיות שותף ויכתוב בהקאנטראקט להיות עפ"י נימוסם שותף גמור דאז שרי ואף אח"כ יכול לקבלו בשותפות כמבואר סימן רמ"ה ס"א וס"ג. והנה לכאורה הי' נ"ל דל"מ שותפות בזה דבשלמא כל שותפות בשדה או בתנור וכדומה כל ההיתר הוא משום דעכו"ם אדעתי' דנפשי' קעביד וכאן ל"ש זאת דהא אף לטובת הישראל עושה דהוא צריך לזה העסק שיגמר בזמן המוגבל ואם לאו יהיה חייב למלך ויפסיד כל מה שהניח לדראהן וגם כל מה שיש לו משועבד להמלך אם לא יקיים כפי הכתוב בקאנטראקט ואם כן לא שייך עכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד. אך באמת הא גם בקיבולת לזמן דמתיר הרמב"ם מטעם דאדעתא דנפשיה קעביד אטו שם אינו מגיע להיהודי הנאה במה שעשה מלאכתו בשבת וע"כ דכל שאדעתא דנפשיה קעביד אף שגם להישראל מגיע הנאה לא אכפת לן ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סימן ל"ח שביאר כן בהדיא ואם כן ה"ה כאן כל שהוא שותף ועושה אדעתא דנפשי' אף שגם לבעה"ב מגיע הנאה לא אכפת לן וזה ברור לדעתי ועיין בשבת דף קכ"א נכרי אדעתה דנפשיה קעביד ופרש"י ואפילו הוא יודע שנוח לו לישראל הוא להנאת עצמו מכוין שיודע שלא יפסיד הרי בהדיא דאף שמגיע להישראל הנאה גדולה כל שהוא מכוין להנאת עצמו שרי ואף דיש לדחות דשאני התם שהוא מעצמו מכבה והישראל אסור לו לומר כבה אבל זה אינו דשם אם יאמר לו כבה פשיטא דאין לך עושה ע"ד הישראל יותר מזה ובכל איסור אמירה לנכרי שבות פשיטא דעכו"ם גם כן יש לו הנאה ובא בשכרו ואפילו הכי אסרה תורה דהרי מה שעושה אינו עושה רק בצווי ישראל ואם כן לא שייך לומר אדעתא דנפשיה קעביד דגם הנאתו אינו עושה רק עפ"י צווי ישראל אבל כאן שהעכו"ם שותף ואם כן בחלקו עושה להנאת עצמו ומה בכך שגם הישראל נהנה מזה והוה כבא לכבות מעצמו דמותר אף שהישראל נהנה מזה ומהתימה שלא הרגיש הנוב"י בראיה זו שהוא האריך להוכיח כן שם והדבר מבואר ברש"י הנ"ל ועיין בסימן רע"ו לענין אם הדליקו הנר שאם העכו"ם לצרכו הדליק אף שהוא נהנה ממנו מותר אבל אם אמר לעבדו שידליק הנר ללכת עמו אף שגם העבד צריך לנר אסור שזה לצורך הישראל עשהו שאם לא כן לא היה הולך ול"צ להנאת הנר כמבואר ס"ו ולכך כל שהוא שותף שעושה בשביל חלקו לא אכפת לן מה שעושה בשביל ישראל גם כן.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.