שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ״א (ח׳)

ובזה נראה לפענ"ד ע"ד פלפול ליישב שיטת הרמב"ם דדעתו דדוקא חטאת צריך שבירה ולא שאר קדשים ולא נודע הטעם ולפמ"ש יש לומר דהרמב"ם ס"ל דגם לפי המסקנא עיקר הטעם משום דנעשה גיעול לחבירו והוא פסק כטעמו של רבה והא דצריך הגעלה כיון דמסיק הש"ס בקושיא כבר כתב הרשב"ם בב"ב דף נ"ב דכל קשיא יש ליישב וא"כ באמת לפמ"ש הרי הרא"ה חולק שם על הרשב"א אף באיסור דרבנן ולכך צריך הגעלה דהרי אף בדרבנן לא ס"ל דינו של הרשב"א מכ"ש בדאורייתא למשרי איסור גמור ע"י שישתמש בשפע ולכך צריך הגעלה אבל כל שמגעיל שוב סגי משום דנעשה גיעול ולפ"ז בחטאת דאינו נאכל רק ליום ולילה אמרו שם דצריך לזהר שלא לבשל בה רק שלמים אם כן עכ"פ לא מקרי דרכו להשתמש בשפע דאם יבשל בה דבר שלא יהיה רק ליום ולילה יהיה נותר וכדאמרו שם ושוב א"י מידי דופיו לכך הצריכה תורה שבירה ולפי זה זהו דוקא חטאת ולא שאר קדשים ודוק. ולפי זה מיושב קושית הבה"ז דממילא מוכח דא"י מידי דופיו דאם יוצא מידי דופיו שוב בודאי סגי בהגעלה ולמה צריך שבירה וע"כ דא"י מידי דופיו וצריך לבון ודוק היטב כי הוא חריף מאד מאד והדברים שמחים ת"ל) כל מה שהסגרתי כאן זה שייך למחברת אחרת על דברת הרמב"ם דמריקה ושטיפה ולפום רהיטא שהיה פתוח לפני כתבתי כאן). שוב מצאתי בש"ך סי' צ"ה ס"ק ז' שכתב דבסי' קכ"ב נתבאר דדוקא המאכל עצמו נעשה לשבח ע"י שהוא חריף ולא הקדירה ומזה קצת ראיה להאהע"ז. והנה דרך אגב אזכור מה דהאריכו התוס' בחולין דף ק' דהיאך הגעילו יורה גדולה הא המים נאסרו וחזרו ואסרו להקדירה וכתבו דא"ל דהגעילו כשאינו ב"י דהא לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י והקשה הכו"פ דלפי הס"ד דאסרו אף שאב"י א"כ שוב ע"כ דס"ל דנטל"פ אסור א"כ שוב עדיין יקשה דהמים נאסרים וחוזרים ואסרו הקדירה ע"ש ולפענד"נ דהנה הט"ז ביו"ד סי' קי"ד כתב דאין לחוש במים חמין שהוחמו בכלי עכו"ם לגיעולי עכו"ם דשומן פוגמן מלשתות וכתב הש"ך שם סקי"א דא"כ גם בב"י מותר והרי התוס' והרא"ש כתבו דמים נאסרו ואוסרין הקדירה ע"ש והפר"ח כתב דמים חמין בעצמם שומן פוגמן ולהתבשיל הוא משביח ע"ש ודבריו תמוהין דאכתי יקשה על קושית התוס' דהמים נאסרו הא לשתיה הוא לפגם וצ"ל כיון דללוש בהם הוא משביח לא גרע מפגום ולבסוף השביח דאוסר וה"ה בזה דעכ"פ בקדירה סופו שישבח ולפ"ז שפיר כתבו די"ל דהגעילו שאב"י דא"ל דא"כ המים נאסרים דזה אינו כיון דעכ"פ כעת הוא פגום אף דנטל"פ אסור היינו לפי שכבר נאסרה ומה"ט סרוחה מעיקרא מותר ולפ"ז כאן דהמים בעצמם מותרין דאף ב"י פגום רק דסופו שישבח אבל עכ"פ אב"י בודאי מותר אף דסופו שישבח הא כעת הוה סרוחה מעיקרא. ובאמת שכבוד אמ"ו הגאון ני' כתב דהו"ל כסרוחה מעיקרא מה דהמים נאסרו ואני כתבתי במק"א דיש לדחות דשם הוא סרוח טרם שנעשה איסור אבל כאן הי' לשבח מקודם ונשאר האיסור באיסורו אבל לפמ"ש דהמים עצמם הם לפגם אף שהי' ב"י בכה"ג הוה סרוח מעיקרא. אמנם גוף דברי הפר"ח תמהני דהדבר מבואר ברא"ש סוף ע"ז דשומן בחמין הוה טעם לשבח דלא שרינן חמין של עכו"ם רק משום דסתם קדירה של עכו"ם אב"י ע"ש באות ל"ו א"כ מבואר דלא כפר"ח. אמנם בשערי דורא מצאתי הובא בב"י יו"ד סי' צ"ה דבמחבת או יורה של גוי שיש בו נ"ט של איסור ונכנס טעמו של איסור במים אסור ללוש בהם אף דסתם כלי של עכו"ם אב"י מ"מ נטל"פ לכתחלה אסור ע"ש ומדלא כתב רק ללוש אסור ולא כתב דאסור לשתות ממנו וע"כ דהשומן פוגם המים לשתיה רק ללוש אסור ומזה מבואר כמ"ש העט"ז והפר"ח ודוק.