שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ב׳ (ט׳)

שוב ראיתי בשבת דף מ"ט ע"ב דאמרו בהדיא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה ואמרו שם הם העלו הקרשים מקרקע לעגלה ואתם לא תוציאו מרה"י לרה"ר והנה מבואר כמ"ש דמלאכה שהיתה במשכן זה נקרא מלאכה ואף שבאמת לא הי' חייב עליו במשכן מכל מקום המלאכה היא חשיבה מלאכה ודו"ק היטב: ומדי דברי בענינים אלו זכור אזכור מה שהקשה אותי חכם אחד החריף מוה' שמעלקא ני' מקראקא בהא דכתבו התוס' בעירובין דף כ' בד"ה לא דהא דאמרו בשבת דף ג' משחשיכה דאי שרי לי' אתי לידי חיוב חטאת לא קנסינן ליה אף דנחו בידו שהוא מקום פטור וכתבו דל"ח הנחה במקום פטור אלא בדבר שנוטל ממקומו אבל התם שהכלי נח מאיליו ל"ח הנחה במקום פטור וע"ז הקשה דא"כ בריש שבת פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעה"ב או שנטל מתוכה והוציא דהעני חייב ואמאי הא נחה במקום פטור והוא נוטל ממקומו. והנה אחר העיון לק"מ ומקודם צ"ב דברי התוס' שכתבו דידו הוה מקום פטור דהרי ידו של אדם חשוב כד' על ד' כדאמרו בשבת דף ה' וכן קי"ל כמבואר ברמב"ם פי"ג משבת ה"ב וכ"ה בטוש"ע או"ח סי' שמ"ח וא"כ הוה כרה"ר גמור והרי מה"ט בנטל העני מידו של בעה"ב או שהוציא מידו של בעה"ב חייב והוה כאילו הניח בארץ וא"כ ה"ה בזה יתחייב. הן אמת דלפי זה צריך ביאור דא"כ אמאי בשזה עקר וזה הניח דפטור אבל אסור בשניהם ואמאי יתחייב זה שהוציא את ידו לחוץ דהא הוה עקירה והנחה שהרי מה שהוציא לחוץ אף שלא הניח בארץ יתחייב כאלו הניח. אמנם באמת זה אינו דכל שגופו במקום אחד וידו במקום אחר אינו חייב דידו לא נייח ובתר גופו גריר ועיין בשבת דף ג' בתוס' ד"ה עקירת גופו ובד"ה מ"ט ובתוס' ישנים שם ובמהרש"א ומהר"ם לובלין שם אבל כשמניח לידו של בעה"ב או להיפך שנוטל מתוכה אם כן מי שהוא וידו במקום אחד מקרי הנחה ועקירה גמורה וז"ב.