שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ״א (ב׳)

מה שהקשית לפמ"ש האו"ה והובא בש"ך יו"ד סי' צ"ו ס"ק מ"ז דכל דבר חריף יבש מותר בהדחה דלפ"ז למה אסור תבלין שנדוכו במדוכה דאסור כמבואר סי' ק"ג ס"ו והא תבלין יבשים הם. הנה משם לק"מ דשם מיירי ששמו בבישול בקדירה ולא שייך דבר יבש. אבל היה לך להקשות מסי' צ"ו ס"ז בהג"ה דמבואר דתבלין שנדוכו במדוכה של בשר בן יומו אסור לאכלם בחלב וי"א אפילו אינו בן יומו הרי דאף בנדוכו לבד אסור אף שהתבלין יבשים וכבר הרגיש בזה הדגול מרבבה וכבר קדמו המנחת יעקב כלל ס"א ע"ש בס"ק כ"ה. ולפענ"ד הי' מקום לחלק בין בב"ח לשאר איסורין והטעם דהנה כבר נודע מ"ש הר"ן דנ"ט בר נ"ט דהיתירא שרי מטעם דנקלש הטעם משא"כ באיסורא דאף נ"ט בר נ"ט אסור ועיין בש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב שהאריך בזה. ולפ"ז נראה לי ניהו דבדבר חריף קי"ל דאף נ"ט בר נ"ט אסור ומה"ט אסור לאכול צנון שחתכו בסכין של בשר עם כותח והיינו משום דבדבר חריף ל"ש נ"ט בר נ"ט דהדבר חריף מוציא כל הטעם שבסכין והו"ל כמו הראשון וכשאכלו עם כותח הרי אוכל טעם הראשון של בשר עם חלב אבל זהו דוקא כשהוא בן יומו אבל כשאינו בן יומו באמת הוא נ"ט לפגם רק דחורפא מחלי' לי' לשבח והו"ל לשבח אבל כיון שהוא דבר קשה דא"י להוציא טעם כ"כ א"כ אינו מוציא רק טעם קלוש לשבח ואינו מוציא כלל הטעם שהיה בסכין וא"כ שוב הרי"ז נ"ט בר נ"ט דכל הטעם דבדבר חריף לא שייך נ"ט בר נ"ט דמוציא כל הטעם אבל כשהוא דבר יבש א"י להוציא רק הטעם הקלוש ולא כל הטעם והו"ל נ"ט בר נ"ט דהיתירא דמותר ובשלמא כשהוא איסור כבר קיבל טעם קלוש אף דהוא נ"ט לפגם החורפא מחלי' לי' לשבח ואסור דבטעם קלוש ג"כ אסור משא"כ בבשר בחלב. ובזה אני אומר בטח דנתיישב מה שכתב המחבר בסימן צ"ו ס"ג לענין תבלין דוקא כשהוא ב"י ותמה הט"ז וכן האריך הש"ך דהא בדבר חריף אף כשאב"י מחלי' לי' לשבח וכמ"ש המחבר בעצמו סי' ק"ג ס"ו ולפמ"ש אתי שפיר דל"מ מהש"ע סימן ק"ג אינו ראיה דשם כל שנתנו בהקדירה הו"ל מבושל ואסור אף באינו בן יומו וכאן הוא יבש אלא אף אם הי' שם ג"כ רק נדוך במדוכה ג"כ ל"ד דשם הוה באיסור משא"כ כאן דהיתירא בלע והו"ל נ"ט בר נ"ט וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה הריטב"א בע"ז דף ל"ט בהא דאמר דחורפא מחלי' ליה לשבח דאם נימא דסכין אין שמנונית קרוש ע"פ רק דמחלי' ליה להבלוע לשבח הא כבר הו"ל נבלה מוסרחת ומה מועיל זה לנבלה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הענין דאב"י הוא רק שאין בו טעם ממש לשבח וטעם קלוש יש בו ולכך התירה התורה וכל דהחורפא מחלי' לי' נעשה טעם לשבח ואינו נבלה מסרחת דשם כבר נסרח וכאן לא נסרח רק שאינו טעם לשבח רק טעם קלוש ופגום וכל שיש חורפא ננער הטעם בעצמו ונעשה לשבח ובזה נתיישב ג"כ לפי מה שחידש הגאון בעל אבן העוזר בש"ע יו"ד דפוס אמ"ד הקטנים סי' צ"ו להשיג על המג"א סי' תנ"א ותורף דבריו דחריף אינו עושה פעולה רק שמוציא כל הטעם שבכלי ולא שמכניס כל הטעם להכלי וא"כ מה מהני מה דחורפא מחלי' לי' לשבח הא אינו מכניס כל חרפותו להכלי והרי בעינן שיהיה חריף ברובו ועיין ט"ז סי' ק"ג ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דעכ"פ המקצת מחלי' לי' לשבח והרי באיסור סגי כשיש מקצת שכבר נאסר ואף טעם קלוש אסור בהם ולו יהא דלא מחלי' לשבח בכלו עכ"פ טעם קלוש מקרי וז"ב ודו"ק. והנה בגוף דברי או"ה שכתב דדבר חריף יבש ל"מ אב"י לכאורה תמוה דהרי רש"י ביומא דף פ"א ע"ב גבי הומלתא דאתיא מבי הנדואי דשריא בו משום בישולי עכו"ם דהו"ל נטל"פ והיינו שנטל"פ בדבש ולכאורה תמוה דל"ל כל זאת הא בלא"ה סתם כלים של עכו"ם אינן ב"י וכבר תמה בזה המהר"ם בן חביב בתוס' יוה"כ שם וכתבתי על הגליון שם דזנגביל הו"ל דבר חריף וא"כ גם אב"י משוי לשבח ולכך הוכרח לפרש דנטל"פ בעצמותו ולפ"ז קשה ניהו דבשעה שהיא מורטב בדבש הו"ל נטל"פ למה לא ניחוש שמא חתך הזנגביל בעודו יבש בעצמותו ולא נרטב על ידי המרקחת ואז לא מועיל מה דסתם כלי של עכו"ם אב"י וע"כ דאינו מוציא דבר חריף יבש ושרי וז"ב. שוב ראיתי שכן פירש המנחת יעקב בכלל ס"א דברי או"ה מה שמביא ראיה דדבר חריף יבש מותר בהדחה ע"ש ומביא דברי הסמ"ג דכתב דזנגביל רטובא שעשה עכו"ם מותר משום דסתם כלי של עכו"ם אב"י ותמה המנ"י דמה ראיה הא הסמ"ג מתיר אף ברטיבא וכתב הוא בס"ק כ"ב דהכוונה היא דאח"כ נטל"פ ובעת שהיה יבש לא אסר דבר חריף ביבש ע"ש והריטב"א שם כרכר בזה ומהתימה שלא זכר דברי רש"י שלכאורה דברי רש"י שלא כהסמ"ג ולפמ"ש דא ודא אחת היא מיהו באמת לולא שאיני כדאי הייתי אומר דדברי המנחת יעקב אינו מוכרח דמ"ש הסמ"ג זנגביל רטיבא אין הפירוש שהוא רטוב כעת רק שהיה רטוב דיש פלפל שמרטיבין אותו ויש פלפל שאינו מרוטב והוא תמיד יבש אבל כעת אינו מרוטב וא"כ שפיר כתבו הסמ"ג דזנגביל רטיבא מותר דכל שכעת הוא יבש אף שנרטב כבר והו"ל דבר חריף דזנגביל רטיבא הו"ל דבר חריף אבל עכ"פ כל שיבש כעת לא אסור משום דבר חריף ביבש ושפיר הביא האו"ה ראיה דדבר יבש חריף מותר ועיין בש"ך שהאריך בס"ק י"ז אם זנגביל מקרי דבר חריף ותמהני דלא זכר דברי רש"י הנ"ל ויש להאריך בזה אך שכבר קדמני המנחת יעקב שם ועיין בב"ח או"ח סי' ס"ג ובמג"א שם ס"ק ד' ולפמ"ש היה מקום להאריך בכ"ז אלא שאכ"מ. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש הרשב"א בתשובותיו ח"א סי' תצ"ו בשם רבותינו בעלי התוס' דהא דהגעילו כלי מדין הוא משום שמא בישל העכו"ם דבר חריף דאל"כ סתם כלי של עכו"ם אב"י ותמה הרשב"א דא"כ היאך אנו מתירין בדיעבד בכלי של עכו"ם משום ס"ס וניחוש דלמא בשלו בו דבר חריף וגם הא איכא ג' ספיקות ועוד מה אמרו דלא אסרה תורה אלא קדרה ב"י והא אף שאב"י גם כן אסור דהו"ל דבר חריף ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת דברי רבותינו תמוהין במ"ש דיש חשש שמא בשלו דבר חריף הא כל הטעם דסתם כלי של עכו"ם אב"י הוא משום ס"ס ספק שלא נשתמשו בה היום בדבר איסור ושמא לא נשתמשו בה כלל וא"כ כל שהוא אב"י מה מועיל מה ששמשו בם דבר חריף והא הדר נפגם כל ששהה מעל"ע כמבואר בהדיא באו"ה ובש"ע יו"ד סי' קכ"ב ס"ג בהג"ה וכבר כתבתי בגליון הש"ע שלי דברשב"א מבואר להיפך מדברי האו"ה הנ"ל אבל באמת גם מצד הסברא מסתבר כאו"ה דהא כבר נפגם הטעם וכמ"ש הגאון בעל אבן העוזר שם.