והנה מראש צורים נראה לפענ"ד דברי הרש"ל תמוהין דמה בכך שנתן עיניו לגרשה כל שלא גרשה שארו קרינן לה דכמה פעמים מפשרין ביניהם אף שנתן עיניו לגרשה ובשלמא ירושת הבעל שפיר מפקינן דהוא עכ"פ רצה לגרשה ואולי מחשב כסילק מירושה משא"כ בזה. ולפענ"ד ראיה ברורה לזה מהא דאמרו ביומא דף י"ד וכה"ג מי חיילא עליו אנינות והא מגרשה ופירש"י דהא אוקימנא דאי חזי לה דמתה קדים ועייל לבהכ"נ ומשוי לי' לגיטא דהאי דמתה גט למפרע והרי שם בודאי היה נתן עיניו לגרשה אם תמות אח"כ ביוה"כ ומצד מצות התורה דבית אחד ולא שתים ומתחלה נשאה על דעת לגרשה ואפ"ה אי לאו דנתגרשה באמת חל אנינות אלמא דכל שלא נתגרשה באמת אף שנתן עיניו לגרשה חל אנינות וא"ל דכיון דספק איזה תמות א"כ הוה כל אחת רק ספק הא סוף סוף עכ"פ בשעה שהיא עומדת למות בודאי דעתו לגרשה ולא חל אנינות עליו וע"כ דלתניהו לדברי מהרש"ל.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ח (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.