שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ז (ח׳)

והנה בשושן פורים תרי"ד הגיעני תשובה מהמופלג מוה' ראובן ראפפורט מק"ק טארניפאל במה שאירע שם מעשה בענין קדושין והוגבה עדות בשלשה ובא ר' הלל בער והעיד בזה"ל שהבחור אלטר איז גיוועזין ביא מיר אין שטיב ביום א' תרומה איז אהן גיקומין הבתולה ציפא בת ר' יהודא ליב אין זאגט צו איהם וואס לאסט איר מיר אמתנה לאז מיר זיך גיזעגנין האט ער ארויס גינעמין אצוואנציגר אין האט איר גיגעבין אין דער האנד האט ער גיזאגט הרי את מקודשת לי האט זיא זיך זייער דער שראקין אין האט אגישרייא גיגעבין אוי ווייא מיינע יאהר עס האט גירויערט פין דעם געבין ביז אין זאגין הרי את מקודשת לי עטליכע מינוטין אין זיא האט נאך גיהאט דעם צוואנציגר אין דער האנד כ"ז העיד ר' הלל בער ובא עה"ח במסה"ק יום ב' ער"ח אדר תרי"ד. שוב בא לפנינו ר' מרדכי בר' אליעזר ואמר בתו"ע איך בין גיוועזין בעזאממן מיט ר' הלל בער אין הבחור אלטר איז אויך גיוועזין איז אריין גיקימין הבתולה ציפא אין האט גיזאגט להבחור אלטר דיא ווילסט אוועק פארין וואס לאסטי מיר איבער איז ער גיגאנגין אין האט איר גיגעבין איין צוואנציגר כסף האט זיא איהם צו גינעמין דער נאך האט גידוירט זעקס מינוטין האט ער צו איהר גיזאגט הרי את מקודשת לי אין גיזאגט צו אונז אתם עדים האט דיא בתולה אגישרייא גיגעבין אוי ווייא מייני יאהר אין הבחור איז תיכף אוועק גיגאנגין כ"ז העיד בתו"ע ואליו"ע ובא עה"ח במסה"ק יום ה' ב' אדר תרי"ד וע"ז כתב מעלתו שהבתולה מכחשת שלא נתן לה כלום ומה שצעקה היא מפני שסברה דבדיבור בעלמא היא מקודשת. והנה מעלתו כתב שבתחלה העידו עדים שא"ל מה תתן לי מתנה או נידיזנע קודם נסיעתך ולאחר כמה רגעים חזרו ואמרו שא"ל מה תתן לי קודם נסיעתך וע"ז כתב מעלתו שהוה חזרה והנה בגב"ע רואה אני שלא כדברי מעלתו רק שר' הלל בער אמר שא"ל וואס לאסטי מיר אמתנה ור' מרדכי אמר שא"ל וואס לאסטי מיר איבער אמנם לפענ"ד אין בזה סתירה כי גם בסתם שא"ל דיא ווילסט אוועק פאהרין וואס לאסטי מיר איבער ג"כ הכוונה לשם מתנה והיינו נידיזנע דהיינו מתנה וזה רגילות כשנוסע אחד מאוהבים מניח נידיזנע בתורת מתנה ואם כן יפה כתב מעלתו מדברי הש"ע סי' כ"ז ס"ג בהגה"ה דצריך לחזור ולטלו ממנה ולחזור ולקדשה ועיין בח"מ ומ"ש הט"ז והב"ש עיין בלח"מ פרק א' מגירושין הלכה ט' דמחלק דכל שנתן בסתם הכוונה לשם מתנה או משום מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת וא"כ לכך צריך לחזור ולטלו ממנה ודוק וא"כ שוב אף בסתמא אינה מקודשת. ולפענ"ד הדבר ברור דאף בסתם לא לשם פקדון קבלה דכל בסתם הרי לא קבלה עצמה לשמור ולא נתחייב בשמירה כ"א שיקבל עליו תורת שמירה וכאן לא נתכוונה וגם כיון דעכ"פ יש ספק אם בסתם הוא לתורת מתנה א"כ עכ"פ מספק אין להוציא מידה דשמא כוון לשם מתנה וא"כ שוב לא קבלה תורת שמירה ע"ז וז"ב. ובלא"ה נראה לפענ"ד דאף אם נימא דלשם פקדון יהיב לה יותר מש"ח לא הוה.