עוד היה נראה לי דבר חדש בכוונת התוס' דבדיינים חשוב מיעוט דידהו כמאן דליתא דהנה ראיתי במקנה בקידושין דף מ"ה גבי הא דמודה רב שאם מתה אינה יורשה וכתב דאף לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב אבל ליורשין לא טענינן זאת דהוה מלתא דל"ש וגם שלא בפניו לא טענינן זאת ע"ש ולפ"ז נראה לי ברור דדיינים שנחלקו בדין איך שייך לומר דלא ניזל בתר רוב הא לענין שיהי' טוענין שלא בפניהם מלתא דל"ש זה לא טענינן דבשלמא כשאדם טוען שהוא מן המיעוט אף שהוא ל"ש אנן חיישינן לזה לבלי הוציא ממון אבל כשהב"ד פוסקים ולפי רוב דיינים נתחייב א"כ עכ"פ מיעוט הדיינים הוה טענתם מלתא דל"ש ואיך לא יחייבו הב"ד מצד הרוב הא המיעוט הו"ל מלתא דל"ש ולמה נטעון אנחנו בעדו הא עפ"י טענתו נתחייב מפי רוב הדיינים והוה טענת המיעוט מלתא דל"ש וז"ב. ובזה מ"ש בנוב"י מהד"ת חלק חו"מ סי' ג' שהבאתי למעלה יש לדחות דשם ל"ש למיזל בתר רוב ע"ש ודו"ק כי קצרתי והוא דבר חדש והב"ח סי' רל"ב פירש מ"ש התוס' דרובא דרדיא לא חשיב רוב גמור דהיינו משום שכנגד איש אחד שקונה ק' שוורים לרדיא ושמא הבני אדם שקונין עשרה שוורים לאכילה וכמו בזריעה דנחלקו ת"ק ור"י ואמרו לו אם אזל בתר רובא דאינשי או בתר רובא דזריעה וכמ"ש הב"ח שם בשם הרשב"ם בב"ב דף צ"ג וכוונת הב"ח דלפי המסקנא דמוקי רב ושמואל כתנאי י"ל דגם שמואל מודה ברוב חשוב ודוקא ברדיא נחלקו. וראיתי בקונטרס התפיסות לאחי הקצה"ח כלל וא"ו וכן ראיתי בשו"ת פ"ת שהאריכו להקשות על הב"ח דהא הש"ס פריך על רב מכמה מקומות ושם הוה רוב גמור וזו אינה קושיא כלל דמכח כ"ש פריך על רב מהא דפריך הש"ס על שמואל משני דרוב דרדיא הוא דלא חשוב רוב לפענ"ד זה דוקא לפי המסקנא דמוקי הש"ס לרב ושמואל בתנאי מצינו מחלוקת גם בת"ק ור"י אמרינן דשמואל לא נחלק רק דלא אזיל בתר רוב הבהמות הנלקחין רק בתר רוב הלוקחין וא"כ אתי שפיר כל דבריו ובחנם הקשו עליו ומצאתי בשיטה מקובצת בב"ב שם בסוגיא דשמואל מודה ברובא דאיתא קמן והביא כן בשם גליון התוס' ולזה רמז התה"ד סי' שי"ד שראה כן בגליון תוס' וגם כתב דרובא דרדיא לא הוה רוב חשוב ועפ"י דברי המקנה הנ"ל מיושב היטב קושית התוס' בכתובות דף ט"ו ע"ב ד"ה להחזיר לו אבידה שהקשו דלשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב ולפמ"ש אתי שפיר דכל שאינו טוען ברי לא שייך למיזל בתר רוב ודו"ק ובזה יש ליישב הרבה קושיות ההפלאה:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ד (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
