שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״נ (ח׳)

ובזה נראה לפע"ד הא דחלקו התוס' ד"ה מכל מקום בין שאמר יהא זה קטורת וכתבתי דאין לדברים האלו ביאור ולפמ"ש יש לומר דדוקא כשאומר יהא לקטרת דאז כל הקטורת נתקדש והרי נותרו שלשה מנים והכלי א"י לקדשו אבל כשאמר יהא קטורת והרי דין קטורת יש על המותר כדתנן מותר הקטורת שהי' צריך להפריש על שכר אומנין אבל כשאמר לקטורת משמע לקטורת הראוי להתקטר על המזבח וזה לא יכול לקדש ודו"ק ועיין בירושלמי חגיגה שהעתיקו התוס' בחגיגה שם מפני מה אומרים שירי מנחות מחברים את עצמן מפני שנזקקו לכלים והיינו כל שכבר נזקקו לכלים והכלים חברן א"כ שוב מחבר את עצמן וע"ז אמר שכלי השרת פשיטא דמחבר ע"ש והיא ראיה ברורה למ"ש וע"ש בירושלמי דהק"ע גרס גירסא אחריתי דהקטרת אינו מתקדש בשני כלים ע"ש ודו"ק והוא הנכון מידי דהוה אחביתי כה"ג וכמ"ש למעלה בשם המלמ"ל ועיין כתובות דף נ"ג תמצא כעין חלוקו של התוס' בין שאמר לנדונייתה ובין שאמר בנדונייתה ועיין ש"ע אהע"ז סי' צ"ג ובשו"ת בית יעקב סי' למ"ד לענין לעומר או בעומר ודו"ק. וברמב"ם לא מצאתי כלל הדין של קטורת אי נתקדש ונפסל בלינה ועיין מעילה דף יו"ד וברמב"ם פ"ב ממעילה ה"ג השמיט שם קטורת אף דנשנה במשנה וכן במה דאמרו הוסיף ר"ע הקטורת ולבונה השמיט הרמב"ם קטורת ועיין תוס' יומא דף נ"ח. והנה במה שהארכתי למעלה בענין קדושת הגוף בזה נראה לי להבין מ"ש הרא"ש פרק השותפין וכ"כ התוס' בערכין דף כ"א לחלק בין קונמות להקדש דבהקדש ממש הוא דיכול להקדיש משא"כ בקונם והדבר תמוה דהא קונם הוה כהקדש הגוף. ולפמ"ש י"ל דבאמת כיון שגם בהקדש דמים א"י להקדיש רק מה ששוה יותר מהשכירות שהשכיר להשוכר וכמ"ש הש"ך בסי' רכ"א ס"ק מ"ג וא"כ לפי מה דאמרו דבקדושת הגוף אמרינן מיגו דפשטה קדושה במקצתה פשטה קדושה בכולה משא"כ בקדושת דמים ומה דנראה מערכין דף ה' להיפך ועיין תמורה דף יו"ד כבר ביארתי בזה בקונטרס ההוא על ענין קונם כללי או פרטי שם ביארתי על נכון וא"כ לפ"ז לכך במקדיש יכול להקדיש על מה ששוה יותר ולא אמרינן כיון דלא חל הקדושה במה שהשכירו לא חל ההקדש דזה אינו דבהקדש לא אמרינן מתוך שבטל במקצת בטל בכלו דז"א דהקדש א"צ שום קנין ורק באמירה לגבוה ובאמירה ל"ש לומר כן וכמ"ש הראב"ש בתשובה סי' שמ"ה דבדברים הנקנים באמירה לא שייך לומר קני את וחמור דאמירה לא כלל אותם ביחד וכל מה דמצי למתפס תפיס ע"ש ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק חו"מ סי' כ"ו ע"ש שהאריכו בזה וה"ה בזה אבל קונמות דהוא נדר ובנדר גלי קרא דנדר שבטל מקצתו בטל כלו דבעינן ככל היוצא מפיו יעשה וכיון דזה א"א לומר דיחול בכלו מתוך שחל על מקצתו דז"א דאף דהוה כקדושת הגוף היינו לענין שיתפוס הקונם אבל לא שייך לומר בזה דפשטה קונם בכלו דבמה נתפס והא אינה קדושה בעצם והרי בקדושת הגוף בעצמו בעי רבא בעוף מאי וא"כ לא עדיף מקדושת הגוף דעוף דזה אינו רק גזירת הכתוב בבהמה דחל קדושה בכולה וא"כ שוב אמרינן להיפך דלא חל הקונם וז"ב והיא הערה חדשה. הן אמת דגוף דברי הש"ך מה שרצה להעמיס בדברי הרא"ש בחילוקו השני שמחלק בין קונם להקדש דמ"מ ס"ל לרא"ש דא"י להקדיש מה שהשכיר רק המותר לפענ"ד המעיין ברא"ש יראה דבחילוק הלז לא הזכיר כלל מזה ורק בחילוק הראשון מחלק בין יותר מה שהשכיר ובין כדי שכרו. אך גוף החילוק לפענ"ד לפמ"ש הכ"מ פ"ה מערכין הי"ד ובלח"מ שם דבהקדיש אבר אחד קדושת דמים יותר מסתבר לומר דאף לר"מ דס"ל דדבר שאין הנשמה תלויה בה לא הקדיש כלה היינו קדושת הגוף דל"ש באבר אחד אבל קדושת דמים דעכ"פ חל על אותו אבר ומה נ"מ דהנשמה תלויה בו או לא לענין קדושת דמים שוב שייך לומר דפשטה קדושה בכולה ולפ"ז י"ל דבשלמא הקדש דמים כיון דעכ"פ על יותר מכדי שכירתו מצי חל ההקדש א"כ ממילא נתפס קדושה בכלה אבל בקונם דלא מצי חל בכלה דאלמי אלמוהו לשעבודו של שוכר ושוב בטל דנדר שבטל מקצתו בטל כלו ובהקדש אף דהיא קדושת דמים א"י להפקיע מידי שעבוד עכ"פ שייך לומר שפשטה קדושה בכולה מיגו דחל על מה ששוה יותר ואף דזה שהשכיר איכא דעת אחרת המעכב וכבר אמרו בקידושין דף זיי"ן דאף בקדושת הגוף דכל שפשטה קדושה במקצתה פשטה קדושה בכולה ה"מ בהמה דליכא דעת אחרת מעכב משא"כ בזה דאיכא דעת אחרת מעכב וה"ה בזה איכא דעת השוכר המעכב. נראה לפענ"ד דכאן כיון דסופו לחזור אליו בסוף השכירות שוב הוה כאילו אין דעת אחרת מעכב דהא כולו שלו הוא לאחר זמן השכירות משא"כ בב"ח דכ"ז שלא מסלקו חובו לא יחזור אליו לא שייך פשטה קדושה בכלה דאיכא דעת אחרת המעכב והוה כמחוסר מעשה דמחוסר ממונא הוה כמו מחוסר מעשה כמ"ש הר"ן פ' כל שעה בענין הואיל משא"כ בשכירות דאינו מחוסר רק זמן וזמן ממילא קאתי וז"ב בסברא ומובן היטב סברת הרא"ש. ובזה נראה לפענ"ד להבין דברי הירושלמי שמחלק בין הקדים לו שכרו דלא מצי אסר ליה ובין לא הקדים לו שכרו דמצי אסר עליה ותמה הרא"ש פרק השותפין דמה נ"מ בין הקדים לו שכרו ללא הקדים לו שכרו דשכירות קרקע נקנה בשטר וחזקה וזוזי הוא דמסיק ביה וביש"ש פ"ה דב"ק סי' ל"ג ביאר קושית הרא"ש דמסתמא ע"כ מיירי שקנה הקרקע לשכירות בשטר וחזקה באופן המועיל דאל"כ פשיטא דיכול להקדיש כיון דיוכל לחזור בו וע"כ דמיירי באופן שקנה וא"כ מה נ"מ בין הקדים לו שכרו או לא סוף סוף כבר קנה ואין קנין על קנין ע"ש. ולפמ"ש י"ל דכבר כתבתי דהא דבהקדש דמים חל על כל מה שהשכיר ג"כ משום דפשטה קדושה בכולה וא"ל דאיכא דעת אחרת המעכב דזה אינו דהא אח"כ סופו שיחזור לו ואינו רק מחוסר זמן. ולפ"ז נראה לפענ"ד דבר נחמד דהנה המלמ"ל פ"א ממכירה כתב דנסתפקו חכמי הדור אי בתוך משך זמן השכירות השכירו לאחר אם מועיל קנין חזקה דנעל גדר ופרץ כיון דאינו שלו כל משך זמן השכירות ובשו"ת מהר"ם מינץ סי' ל"ט מבואר דל"מ חזקה דנעל וגדר ופרץ ועיין קצה"ח סי' רט"ז שכתב כן בשמו ואני הארכתי בתשובה דגם בשטר י"ל דל"מ דכעת אין לו מקום חלות אבל בכסף ודאי מועיל והארכתי בזה שם (ד' יזכני להוציאו לאור) וא"כ זה שאמרו בירושלמי דבאמת הקדש לא עדיף מקנין בהדיוט ולפ"ז כל שלא נתן שכרו וקנה בחזקה א"כ כל שהקדישו א"כ אף דנימא דהקדש לא מפקיע משיעבוד כל שיש דעת אחרת מעכב עכ"פ בזה יפה כחו של הקדש דהוה הוא כהבעלים וזה עשה חזקה לאחר שהשכיר להקדש דלא מועיל דעכ"פ לזה יוכל להפקיע השעבוד שיהיה הוא כשוכר ראשון אבל כל שנתן כסף פשיטא דקנין שפיר מועיל וא"י להקדיש דאיכא דעת אחרת המעכב ודוק היטב. וראיתי בספר בית הלל ביו"ד סי' רכ"א שהקשה דברי הרא"ש אהדדי דבפרק השותפין תמה על הירושלמי ואילו בפרק השואל הביא דברי הירושלמי הנ"ל וכן הקשה דהש"ע סותר אהדדי דבסי' רכ"א לא חילק כחילוקו של הירושלמי ואילו בסי' שי"ב בחו"מ כתב דכל שהקדים לו שכרו א"י לסלקו ע"ש. ולא ידעתי קושיתו דודאי זה נכון דכל שהקדים לו שכרו א"י לסלקו עד כלות הזמן דהא זה נתן לו מעותיו אבל לענין הקדש דיכול להפקיע השעבוד שפיר הקשה הרא"ש מה נ"מ בין הקדים לו שכרו או לא הקדים לו שכרו וז"ב ופשוט. ואגב אורחא אמרתי לרשום מה דקשה לי טובא בהא דאמרו במנחות דף מ"ז א"ב למתפס פדיונו לאביי לא תפיס פדיונו ולרבא תפיס פדיונו ועיין רש"י שתי גרסות ופירושו ובתוס' שם וקשה טובא דמשמע דלאביי באם היה קדושת הגוף ממש לא הי' לו פדיון והרי אביי ס"ל בנדרים דף כ"ט דגם קדושת הגוף יש לו פדיון ויש לדחות דניהו דס"ל דפקעה בכדי זהו בהקדישו עד לזמן אבל בהקדש סתם שחל עולמית שוב אין לו פדיון אף לאביי. אבל לפענ"ד נראה דאדרבא בזה מיושב היטב ענין תפיס פדיונו דבאמת בקדושת בהכ"נ אף דיכולין לשנותו ע"י זט"ה והמעות נעשו קדש אף דיכולין לשנות המעות מ"מ צריך לחול מתחלה הקדושה על המעות ואח"כ להוציא המעות וע"ש במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ח ולפ"ז לאביי דיש לו פדיון תפיס משא"כ לרבא ודוק