שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ב׳ (י׳)

ועכ"פ במי שהושיט ידו לחוץ אף דידו בתר גופו גריר ולא הוה כרה"ר אבל מקום פטור לא הוה והוה דינו ככרמלית כדין מי שרחב ד' על ד' וגבוה משלשה עד תשעה המבואר בסי' שמ"ח וצריך לומר דמשמע להו להתוס' דשם דהיתה ידו מלאה פירות והוציא לחוץ מיירי למעלה מעשרה ורה"ר אינו תופס רק עד עשרה ולכך הוה מקום פטור ולכך רוצים לחלק בין מטלטל ממקומו להי' מונח ממילא ולפ"ז בהוציא מידו של בעה"ב וכן להיפך דהוה כמו שמונח על הארץ ומיירי בלמטה מעשרה כדאמרו בשבת דף ה' ועיין תוס' שם ד"ה כאן וכ"כ הה"מ פי"ג משבת ה"ב וא"כ שוב לא הוה מקום פטור וחייב דהוה כרה"ר גמור. ובאמת שגוף קושית התוס' אינו מוכרח דגם בהיתה ידו מלאה פירות והוציא לחוץ מיירי בלמטה מעשרה וכמ"ש הה"מ פי"ג משבת הי"ט א"כ לא הוה מקום פטור אך באמת הקושיא נכונה אף שאין הלשון מדוקדק דכיון דידו בתר גופו גריר וידו לא נייח א"כ שוב הוה פטור ולא מקרי הנחה וכ"כ התוס' בשבת דף ג' בתוס' ישנים שם בהדיא. אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בריטב"א שם שכתב ליישב קושית התוס' דנחה בידו שהוא מקום פטור וע"ז כתב דיש לחוש שמא יוציא למטה מעשרה שהוה רה"ר גמורה ולא נחה ידו במקום פטור ודבריו תמוהים לפענ"ד דאכתי ידו לא נייח ובתר גופו גריר ואינו חייב חטאת ואף בהוציא ידו בתוך ג' סמוך לארץ נחלקו הפוסקים דרמב"ם ס"ל פי"ג ה"ו דחייב והרמ"ך והכ"מ חולקין דלא הוה כמו שמונח בארץ ועיין מג"א סי' שמ"ח ומכ"ש למעלה מג' דודאי לא הוה כרה"ר וע"כ דברי הריטב"א צע"ג