שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ד (ז׳)

ובזה נראה לפענ"ד סברת התוס' בריש המניח דף כ"ז ד"ה ואיכא שכתבו דאף רב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן הכא מודה שיכול המוחזק לומר למוציא אעפ"י שהרוב מסייעך לא תוציא ממני ממון דקים לי בנפשאי שאני מן המיעוט אבל במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן לא יוכל המוכר לומר קים לי בנפשך שאתה מן המיעוט דזבנו לנכסתא ויוכל הלוקח לומר אדרבא אנא קים לי בנפשאי שאני מן הרוב דזבני לרדיא ע"ש והוא הדבר אשר דברתי דגם רב לא פליג רק בצריך לומר קים לי על הלוקח שהוא מן המיעוט א"כ באיסור אינו נאמן לומר נגד החזקה רק לגבי עצמו ולא לגבי אחר משא"כ בקים לי שאני מן המיעוט זה יוכל האדם לטעון אף באיסור לגבי עצמו ושמואל ס"ל דכל שהוא מוחזק בממונו אף שטוען קים לי על האחר מ"מ זה מקרי לגבי עצמו דהוא המוחזק. אך כל זה הוא בקים לי שיכול להיות במציאות כך שזה מקרי קים לי בבירור אבל לגבי הדין איך יכול לטעון קים לי בבירור ומה דאנן מספקא לן היאך יכול זה לברר וז"ב מאד. ובזה מבואר דברי התוס' בהמניח הנ"ל גבי דיינים כמין חומר וזה שכתבו דלכך גבי דיינים כמין חומר וזה שכתבו דלכך גבי דיינים שאני דהתם המיעוט דידהו כמאן דליתא וליכא למימר התם אוקי ממונא בחזקת מרי' דהא ב"ד מפקי' מיני' והיינו כיון דרוב דיינים אומרים שכך הדין והתורה אמרה אחרי רבים להטות א"כ איך יטעון קים לי שהדין כמו המיעוט דזה אי אפשר בשום אופן שאינו כפי המשפט אחרי רבים להטות וא"כ באיסור כה"ג היה עושה איסור ברור אם הרוב אומרים כך והמיעוט אומר כך וא"כ גם גבי ממון הו"ל ספק איסור גזל ולגבי האחר ליכא איסור דהרוב ב"ד מסייע לו וכך הוא הדין באמת משא"כ ברובא לרדיא דהמיעוט הוא במציאות ויוכל לטעון קים לי בבירור דיכול המציאות להסכים ע"ז ובכה"ג יכול לטעון האדם לגבי נפשיה שכן הוא קים לי' ולא אכפת לן בהרוב שהוא כנגדו וז"ב כשמש.