שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ד (ב׳)

אשר שאלת לבאר לך דברי התוס' בב"ק דף כ"ז ר"פ המניח במ"ש להקשות דאמאי לא אזלינן בממון אחר הרוב הא בד"נ דחמור אזלינן בתר רוב ואף ברובא דליתא קמן כדאמרו בסנהדרין דף ס"ט וכתב וז"ל וי"ל דהתם גבי דיינים שאני דחשוב מיעוט דידהו כמאן דליתא וליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה דהא ב"ד מפקינן מיניה אבל גבי שאר רובא דאיכא מיעוטא וחזקה לא אזלינן בתר רובא ודבריהם סתומים דלמה חשיב מיעוטא שלהם כמי שאינו וגם אכתי לא תירצו דמ"ש ברובא דליתא קמן דאזלינן בד"נ בתר רובא מכ"ש בד"מ דקילי מד"נ וכבר נתעורר בזה המהר"א ששון סי' ר"ז והניח בקושיא. והנה לא ידעתי אחרי כי דיבור תוס' הלז כבר נתקשו בה גדולי עולם ומהר"י בן חביב בסוף ספר ג"פ האריך ג"כ לבאר ובקונטרס התפיסות כלל ו' האריך לדחות דבריו מה כחי כי איחל לענות עליהם. אך אחרי אשר דפקת דלתי בית מדרשי לא אשיבך ריקם והנה האו"ת בכללי הספיקות כתב בזה דבר נפלא דשאני מיעוט דיינים דכיון שהרוב מזכים או מחייבים א"כ לגבי הרוב לא נשאר מיעוט כלל דהם אומרים שהדין כך בבירור משא"כ בשאר רוב ומיעוט דהרוב לא יכחיש שיש מיעוט בעולם נגדו ובד"מ אין הולכין אחר הרוב מה שאין כן בדיינים דלפי אותן הרוב דיינים לא נשאר מיעוט כנגדם ע"ש. והנה אם כי דברי פח"ח אבל אכתי פליאה ממני דאכתי לא יתורץ קושית המהר"א ששון דמה יענו לקושייתם מרובא דליתא קמן דאזלינן בד"נ בתר רובא ושם ל"ש דהמיעוט כמאן דליתא. אך לפענ"ד נראה דהנה המעיין בתוס' יראה דעיקר כוונתם דבד"מ יש מיעוט וחזקה ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכמ"ש אבל גבי רובא דאיכא מיעוטא וחזקה לא אזלינן בתר רובא והיינו דבזה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא והו"ל פלגא ופלגא ואין מוציאין ממון ולפ"ז שוב אין מקום לקושייתם מרובא דליתא קמן דבד"נ לכך אזלינן בתר רובא דלא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה דהא לא שייך כלל חזקה דמה חזקה יש בד"נ וזכורני שראיתי בשו"ת שיבת ציון הנדפס מחדש שפלפלו על מ"ש הגאון בצל"ח דיש לאוקמא על חזקת שלא נתחייב מיתה דמה חזקה שייך בזה ופלפלו בכמה מקומות בש"ס וכעת אינו לפני אבל אף אם נחזיק דחזקה מעליא עכ"פ מה ענין לסמוך חזקה זו אצל מיעוטא עד"מ דנימא כיון דאיכא מיעוטא וצריך (חסר) קודם לשלשה חדשים והוא יש לו חזקה שלא נתחייב מיתה סמוך מיעוטא אצל חזקה הא אינם מענין אחד וכבר כתבו הקדמונים דלא אמרינן סמוך מיעוטא אצל חזקה רק היכא דשייכי להדדי וא"כ גם בד"נ היכא דאיתא רובן קמן לא שייך לדמויי לזה דבד"מ דחזקת ממון של זה והמיעוט הם מענין אחד דלא נתחייב ממון ועיין בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' ס"ג. והנה באמת גם התוס' בקושייתם היה ס"ד דשאני ד"מ מד"נ אלא שהקשו דבד"מ גופא אזלינן בתר רובא בדיינים מטעם ק"ו מד"נ וכדאמרו בהדיא בסנהדרין דף ג' ע"ב וכיון שכן גם שם יקשה דאמאי ס"ל לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב הא חזינן דבד"מ אזלינן בתר הרוב דיליף בק"ו מד"נ דאזלינן בתר רובא וא"כ מ"ש שאר ד"מ ועיין בתוס' בסנהדרין שם שהקשו כן בהדיא וע"ז שפיר תירצו דשאני דיינים דמיעוט דידהו חשוב כמאן דליתא והיינו דלא שייך סמוך דהמיעוט אינו מחלק הרוב רק שעומד נגד הרוב ובכה"ג לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה דדוקא באם המיעוט מסולק מן הרוב כמו מיעוט מפילות דמהרוב שמתעברות יש מיעוט המפילות מצרפינן לחזקה אבל המיעוט דשאינן מתעברות הוא נגד הרוב ולא מצרפינן לחזקה וכמ"ש הרשב"א בריש פרק בתרא דיבמות ובריטב"א בקידושין דף פ' באורך וה"ה כאן דהמיעוט דיינים הם נגד הרוב דיינים ואינו מסולק מהרוב א"כ הוה כמאן דליתא וא"כ שוב לא שייך להחזקה דכל דאזלינן בתר רוב הדיינים שוב לא שייך חזקה דהא ב"ד מפקינן מיניה והיינו דכל דהמיעוט כמאן דליתא שוב הרוב אלים מחזקה וא"כ לא נשאר עוד דבר משא"כ בשאר ממון דהמיעוט הוא מסולק מהרוב עד"מ רובא קונין לרדיא ומאותו הרוב הקונים יש מיעוט דהם קונים לנכסתא וא"כ יש מיעוט הקונים לנכסתא וחזקה דממונא ואתרע להרובא דזבני לרדיא וז"ב. ובזה מדוקדק מ"ש התוס' בהמניח משאר גבי שאר רובא דממון דמשמע דקושייתם הי' מד"מ לד"מ ורק שהביאו ראיה דאזלינן בתר רובא מד"נ דאזלינן בתר רובא וכדאמרו בסנהדרין דף ג' וז"ב. ובזה יש לפרש גם דבריהם בסנהדרין שכתבו דרובא דרדיא לא חשוב רוב ולא ביארו למה. ולפמ"ש אתי שפיר דמהקונים גופא יש מיעוט דקונים לשחיטה וז"ב מאד. ובלא"ה יש לומר דהב"ד דיש להם כח להפקיר ממון והפקר ב"ד הפקר א"כ כל שהרוב דיינים אומרים זכאי או חייב א"כ הפקירו את הממון שוב לא שייך חזקה דממונא ולא ישאר רק מיעוט בלבד ומיעוט כמאן דליתא נגד הרוב. עוד יש לומר דהרי הקשו האחרונים דלמה אין הולכין בממון אחר הרוב והא הוה ספק גם לו כקושית הר"י באסאן ולא שייך לומר דהא לגבי השני הוה ג"כ ספק גזל דלהשני מסייע הרוב.