שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ג (ב׳)

מה ששאל בהא דפריך הש"ס בנדרים דף ס' הא קמ"ל אפילו בדבר שאין זרעו כלה והתנן הטבל מותר גידוליו בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אף גידולי גידוליו אסורין ע"ש ומה קושיא הא שאני טבל דהו"ל דבר שיש לו מתירין ולכך אסור וכדאמרו בדף נ"ח דלכך בנדרים אסור גידולי גידולין משום דהו"ל דשיל"מ. הנה יפה שאל והנראה בזה דהרא"ש כתב בפירושו דכיון דאף בטבל שגידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה ואפ"ה כל שאין זרעו כלה אסור אף גידולי גידולין מכ"ש בתרומה דגודוליו אסורים דמהראוי לאסור אף גידולי גידולין וא"כ יש לומר דאף דטבל הו"ל דשיל"מ ולכך אסור בדבר שאין זרעו כלה מכל מקום בתרומה ודאי מהראוי לאסור כיון דגידוליו אסורין ה"ה הגידולי גידולין דמ"ש זה מזה ועיין בהראב"ד פי"א מתרומות הלכה כ"א שהשיג על רבינו בזה וכקושית התוס' לפירוש הרא"ש ואף שדברי הרמב"ם נכונים שהם כפי העולה מהש"ס כאן ועיין בכ"מ שם מכל מקום הסברא נכונה מיהו אכתי יש לעיין דמה קושיא הא כיון דגידולי תרומה אינן אסורין אלא משום גזירה א"כ יש לומר דבגידולי גידולין לא גזרו ושאני טבל דהו"ל דשיל"מ ולכך אסור באין זרעו כלה דעכ"פ יש עוד ממשות לאיסור משא"כ בתרומה וכמו בקונמות ועוד דהו"ל להביא מהמשנה דנדרים דאסור גידולי גידולין משום דהו"ל דשיל"מ ולמה פריך מטבל דוקא אך באמת נראה דבאמת צריך להבין אמאי יהיה בטבל מותר הגידולין בדבר שזרעו כלה הא הו"ל זה וזה גורם ובדשיל"מ אף זוז"ג אסור כדאמרו בפסחים דף כ"ז לענין אבוקה כנגדו בהקדש לא בטל אף באלף ואף דהתוס' הקשו שם דמה חומרא היא זו הא הו"ל דבר שיל"מ באמת לק"מ דבאמת משום דלא בטל והו"ל דבר שיל"מ לכך לא שייך בזה זוז"ג דמטעם ביטול הוא וכמ"ש הר"ן בע"ז פ"ג באורך ומצאתי להראב"ד פ"ה מנדרים שהקשה לענין נדרים דאמאי יהיה אסור הגידולים בדבר שזרעו כלה הא הו"ל זוז"ג והכ"מ כתב שם דנדרים שאני לפי שקונמות הוו כהקדש ובתרומה משום דהוה דבר שיל"מ הרי בהדיא דכל דהוה דבר שיל"מ לא שייך זוז"ג ואף דדברי הכ"מ תמוהין דאמאי לא תירץ לענין נדרים ג"כ דהו"ל דבר שיל"מ וכדאמרו בנדרים ולפמ"ש הלח"מ שם משמע דגם לענין נדרים תירץ כן הכ"מ אבל בדברי הכ"מ אינו מבואר כן והיא תמוה מאד דאזיל בתר איפכא דבנדרים דהוה דבר שיל"מ נדחק בתירוץ אחר ובתרומה באמת לא הוה דשיל"מ כדאמרו בנדרים שם וכבר תמה הלח"מ שם וגוף הקושיא מתרומה אינה קושיא כלל דשאני תרומה דגזרו שלא ישהה. שוב ראיתי שבהלכה י"ד כתב הכ"מ דברים אלו על נדרים דהו"ל דשיל"מ וכן מבואר בהדיא ביו"ד סי' קמ"ב בשם הרמ"ה דבע"ז אף זוז"ג אסור דל"ש ביטול בע"ז ועמג"א סי' תמ"ה וכבר הארכתי בחידושי ליו"ד סי' רט"ז באורך על דברת הכ"מ אלו ד' יזכני להוציאו לאור עכ"פ קשה על טבל דהו"ל דבר שיל"מ אמאי יהיה מותר וראיתי בתוי"ט בנדרים פ"ז משנה ו' שהביא דברי הכ"מ אלו ומקשה על טבל כמ"ש וכתב כיון דאמרו בירושלמי דטבל רובו חולין ודבר שיל"מ חומרא דרבנן והואיל ומעיקרא קודם שנזרע הרי רובו חולין לא גזרו בו ע"ש. ומעתה מיושב קושיא הלז דשפיר פריך מטבל ולא שייך לומר דהו"ל דשיל"מ דהרי בגידולין לא גזרו ולא מקרי דבר שיל"מ וז"ב ופשוט. שוב ראיתי בתוס' יו"ט פ"ט מתרומות משנה ו' שכתב הטעם בטבל דאסור גידולי גידולין בדבר שאין זרעו כלה משום דהו"ל דבר שיל"מ והוא תמוה דא"כ גם בדבר שזרעו כלה יהיה אסור ול"מ זוז"ג בדבר שיל"מ וכמ"ש התוי"ט בעצמו וע"כ דבגדולין לא החמירו שיהיה דבר שיל"מ. ובלא"ה א"א לומר דמטבל יהיה מקרי דבר שיל"מ שהרי גרן רביעי מותר אף בטבל כמ"ש בירושלמי וכן פסק הרמב"ם פ"י ממעשר הלכה ו' ואם נימא דהו"ל דבר שיל"מ א"כ אף גרן רביעי עכ"פ משהו יש בדבר שאין זרעו כלה וע"כ דלא מקרי דבר שיש לו מתירין רק דבטבל החמירו בשביל תרומה דאית ביה כמ"ש הרמב"ם שם ולכך הקלו בגרן ד' עכ"פ הרי שאסרו עד שם. ובאמת בראשית ההשקפה תמהתי דאמאי לא מוקי בנדרים דף ס' בגורן ד' דמותר אף בדבר שאין זרעו כלה ומצאתי בקרבן עדה בירושלמי שם על המשנה הלז שהרגיש בזה עכ"פ דברי התוי"ט במס' תרומות הנ"ל תמוהין ומצאתי בקרבן עדה פ"ו מנדרים הלכה ו' שהרגיש ג"כ על התוי"ט מדברי הש"ס הנ"ל וכמו שהקשה מעלתו ואני תמה שלא די שדבריו סותרין דברי הש"ס אף גם שסותר דברי עצמו בנדרים הנ"ל וצ"ע ודוק