איברא דעדיין צ"ע דלכאורה לגבי המערער שקרקע בחזקת בעלים הראשונים עומדת וא"כ הוא יכול לתבוע השכירות מהמשכיר שלו מגיע השכירות ונגדו לא הוה תפס ברשות ואחר שנולד הספק גם מבטל כיסו של חברו לא מקרי בקרקע ושכירות קרקע הרי הוא כקרקע וא"כ הוא חייב להמערער והמערער משועבד מדר"נ דגם בשכירות שייך שעבודא דר"נ וא"כ שוב אינם נוגעין דיכולים להוציא מהמשכיר מכח שעבודא דר"נ אך זה אם הם ישלמו להמערער ואם לא ישלמו מה שעבודא דר"נ שייך בזה והמערער טוען שהם ישלמו והרי גזל ובא אחר וגזל ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה ואם כן יצטרכו הם לשלם. ומעתה שפיר משני הש"ס כגון דנקיטו אגר ביתא בידייהו ואמרו למאן נתבי' דאז שוב לא הוו נוגעים דמה בכך שישלמו להמערער הא שוב יהיה המערער משועבד מדר"נ וא"כ שוב יוכלו לתפוס לעצמם דהרי המערער יוכל לתבוע המשכיר ואז יצטרך להשיב להם מכח שעבודא דר"נ וכמו שכתבתי. ובזה מיושב היטב לשון הש"ס מי לא עסקינן דנקוטי אגר ביתא בידיהו ולכאורה מה פשיטות הוא שלא שלמו בזמנם השכירות להמשכיר ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דכבר שלמו להמשכיר מ"מ הם יוכלו להשתלם מהמשכיר מדר"נ ודוק היטב כי הוא חריף ועמוק.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ב (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.