שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״ב (י׳)

ולפענ"ד נראה עוד להוסיף דכאן שהעדים השוכרים לא יוכלו להוציא מיד המשכיר והמערער יוכל להוציא מהם אז כופין למערער שיוציא ויחזיר להשוכרים דהו"ל זה נהנה וזה לא חסר ושוב שייך שעבודא דר"נ ודוק ועיין בנימוק"י בב"ב שהרגיש ג"כ בזה דהא המשכיר יצטרך להחזיר וכתב דלא ניחא להו למיקם בדינא ודיינא ות"ל שאני הרגשתי בזה בעצמי ועיין בש"ע סי' ק"מ ס"י באם אין המערער לפנינו דמותר לו להעיד ועיין בב"ח מ"ש דהוא כמו שמא יתעשר דל"מ נוגע בעדות ובט"ז הקשה מלוקח ראשון ולפמ"ש דכל שאינו מעיד לעצמו רק בשביל עצמו ל"ח א"כ כעת אינו מעיד לעצמו רק בשביל עצמו וכשר אלא דגם בלוקח ראשון קשה לפ"ז וצ"ל דבאמת שם הנגיעה קרובה ובכה"ג עכ"פ פסול מדרבנן וכאן שאין לפנינו מערער שוב ל"ח ועיין קצה"ח סי' שס"ג מה שהשיג על שלטי הגבורים ובאמת שגוף סברת הש"ג אינו מובן דהא עכ"פ הוא לא הניח למי שישכיר והא דהדר אצל ראובן ונמצא של שמעון דצריך להעלות שכר היינו בהניח מי שישתדל להשכירו ודוק