שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ב׳ (י״א)

והנה בהא דאבעיא ליה לרב מרבי אי עקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי וחייב או לא וא"ל חייב ואינו דומה לידו ופירש"י לידו הפשוטה לפנים וגופו לחוץ ונתן בעה"ב לתוכה דפטר תנא דמתניתין אף לעני שהוציאה ושאל החכם הנ"ל דלמה פירש"י מסיפא דסיפא דהמשנה מפשט העני את ידו לפנים ונתן בעה"ב לתוכה ולא מרישא דפשט העני את ידו לפנים ונתן בתוך ידו של בעה"ב ולמה לי שנתן לידו של בעה"ב ת"ל משעה שפשט ידו לפנים לתחייב וכן בפשט בעה"ב את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני דלמה לי נתן והיא הערה עצומה ולא ראיתי למי שעמד בזה בהחפזי. ולפענ"ד נראה דה"א כיון דמלאכת מחשבת בעינן א"כ לא יתחייב רק מה שחשב לעשות ולפ"ז הנה העני מכניס ידו לקבל אבל לא נתכוין לתת לבעה"ב רק לקבל ממנו א"כ אף שאירע שנתן לבעה"ב ה"א דלא יתחייב ואף שנתן לו המותר וכדומה מכל מקום הוא הכניס ידו ע"ד לקבל וכן הבעה"ב פשט ידו לחוץ הרי לא נתכוין סתם להוציא רק לתת לעני וכל שלא נתן לעני הרי לא אתעבידא מחשבתו משא"כ בעני הפושט ידו לפנים ובעה"ב נתן לתוך ידו והוציא הרי העני עשה מלאכה שהרי על דעת זה הכניס ידו וקיבל ולמה לא יתחייב וע"ז הוצרך לתת טעם לפי שלא נח ודו"ק. ויש להמתיק הדברים דבאמת לא הוה עקירה והנחה על מקום ד' ורק דמחשבתו משויא ליה מקום והרי אמרו בדף ה' דדוקא כשאחשביה לידו אבל בנחה בידו של חבירו ה"א דלא אחשבי' לי' לא וא"כ ה"ה בזה דעכ"פ לא אחשביה ליה לידו לענין זה שיתן לבעה"ב והבעה"ב ג"כ לא אחשביה לידיו רק לידו של עני ודו"ק: ובגוף המחלוקת של רש"י ותוס' בהך דידו לא נייח שרש"י פירש דלא הוה עקירה והתוס' פירשו משום דידו בתר גופו גריר לפענ"ד תלוי במה שנחלקו לקמן בדף צ"א ודף צ"ב אי אגד גופו שמי' אגד ואביי ורבא נחלקו ביד ובכלי ומסיק שם הש"ס איפוך וע"ז מקשה הש"ס שם ביד חייב והתנן פשט בעה"ב את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורים התם למעלה מג' הכא למטה מג' ופירש"י דאין הטעם משום אגד גופו אלא משום דלא נח וא"כ לכך פירש"י הטעם משום דלא נח לא משום דידו בתר גופו גריר והתוס' ס"ל דאגד גופו שמיה אגד ולכך פירשו משום דבתר גופו גריר. אך צ"ע מה דנטר הש"ס שם להקשות מסיפא דסיפא ולא הקשה מרישא דרישא דלמה לי נתן בתוך ידו של בעה"ב או להיפך נתן בתוך ידו של עני דמשמע מזה דאגד גופו שמיה אגד וגם קשה דלמה לא דייק מפשט העני את ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה או שנתן בתוכה והוציא דפטור דש"מ דאגד גופו שמי' אגד וצע"ג וגם מ"ש התוס' שם דלר"ע דאמר קלוטה כמי שהונחה למעלה מג' כלמטה מג' צ"ע דבתוס' שבת דף ז' ד"ה אבל למטה מעשרה כתבו כשהחפץ ביד עני או בעה"ב לא שייך קלוטה כמי שהונחה ולא הבנתי סברתם וגם הרי בדף צ"ב כתבו להיפך ולהסתירה כפי הנראה רמז הגאון מוהר"ע ז"ל בהגהותיו בדף ד'. דרך כלל לא עמדתי על תוכן הדברים ולא מצאתי מי שיאיר עיני בזה וד' יגיה חשכי להבין דברי הש"ס הקדושים. והנה החכם הנ"ל כשאמרתי לו זאת ההוא אמר דיש להקשות על התוס' דאכתי כל שהוציא ידו הו"ל ידו מקום פטור דידו בתר גופו גריר והו"ל ידו מקום פטור וכמו בהוציא ידו לרה"ר דחשיב ידו מקום פטור. והשבתי דל"ד דבשלמא בהוציא ידו למקום אחר כיון דבאמת ידו הוא ברשות אחרת שוב ניהו דידו בתר גופו גריר מ"מ עכ"פ ידו וגופו אינו ברשות אחת ומהראוי לפטרו אבל בפשט ידו לחוץ ונטל מהעני א"כ הי' הנחה ועקירה חשובה דכל יד בפ"ע כשנחשבהו בתר גופו ידו וגופו במקום אחד אף דבאמצע מתגלגל שנטל מידו וגם מי שנטל אינו עם גופו ביחד והו"ל מקום פטור זה אינו דממנ"פ אם בתר גופו שדית ליה שוב הו"ל הנחה ועקירה חשובה משא"כ בהוציא ידו שפיר חשוב מקום פטור דממנ"פ אם תחשבהו לידו בתר גופו שוב לא היה כאן הנחה ואף שאח"כ השליך מידו אכתי הי' היד במקום אחר והיה כאן מקום פטור בודאי טרם שהשליך דניהו דנחשבהו בתר גופו ולא תחייבהו אבל ידו אינו לא רה"ר ולא רה"י כדאמר בשבת דף ג' אבל כשנטל מבעה"ב או להיפך מעני לעני א"כ אנן לא דנין על ידו כלל רק על היד והגוף ביחד דהיד עם גוף זה עקר והניח לידו של זה שהוא עם גופו של זה ביחד וכאלו לא הוציא ידו כלל למקום אחר מהגוף והיינו כאלו הי' ידו וגופו במקום אחד ולקחו ממקום אחר משא"כ באיש א' שגופו עומד במקום אחד וידו במקום אחר א"כ הוה גופו מוחלק מידו דא"א לחשבו להיד הנחה וכמ"ש ודו"ק. אמנם כ"ז לפלפולא אבל החכם הנ"ל הראני שבאהע"ז סי' שמ"ט בהביאו דברי התוס' והרא"ש בענין זה כתב דלא מחשב ידו רק אם שהה קצת בידו וא"כ ל"ק כלל דבלא שהה והכניס ממקום אחר לא מקרי מקום פטור משא"כ בשהה קצת חשוב מקום פטור ול"ק כל הקושיות