שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״א (ז׳)

והנה לכאורה רציתי לומר דלא שייך המניה בגט דהא אם היה אומר הבעל שממנו נפל היה נאמן רק במה שאומר לפקדון בזה נתן עכ"פ לשם גט וממילא מסרו בידו עכ"פ ושייך המניה כמ"ש רש"י דהרי מסרו בידו ואם כן עיקר השלישות לשם גט נגמר בעת שאומר שמסרו לפקדון וא"כ כל שהיה יכול לומר שממנו נפל הוה הגט עד עכשיו ביד השליש כמו פקדון דהא לא היה יכול לעשות בו מעשה דהא יכול היה לטעון דנפל ממנו וא"כ שוב לא נגמר השליחות אף אם נימא דמסרו לשם גט אבל לא נגמר הדבר רק ע"י הודאת הבעל וא"כ ממילא הוה כפקדון. ובזה מבואר היטב החילוק שבין גט לממון דבממון אין נ"מ אם היה מקודם הדבר כן ולו יהא שעכשיו מחל לו סגי כל שמחל מחל אבל בגט בעינן שבעת המסירה יגמר לשם גירושין וזה לא היה והדברים ברורים כשמש. ובמ"ש לעיל בביאור דברי הרא"ש דכל שנאמן לענין בפני נחתם הוה כהמני' יש להאריך בדברי אביר הרועים המהרי"ט ז"ל בחלק אבן העזר סימן ע' ואין כאן מקומו. והנה בהא דאמרו שם ולימא חזקה שליח עושה שליחותו כדאמר ר"י האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם.