שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן פ״א (ב׳)

ראיתי בכתבי קודש של אא"ז הרב הגדול הצדיק מוה' דוב בעריש ז"ל היילפרין שהקשה בהא דהקשו התוס' ד"ה בעל דמה הועילו חכמים בתקנתן שתקנו לומר בפנ"כ ובפנ"ח דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה הא אכתי יערער ויאמר לפקדון נתתיו וכתב הרשב"א הובא בפ"י דע"כ לא שייך טעמו דר"ה דהבעל נאמן דאם איתא דיהבי' לגרושין לדידה יהבי' נהלה דוקא לשליח לקבלה כיון דהיא צותה לשליח לקחת לה גט לא מכספה אבל בשליח הולכה י"ל דהא דלא יהיב לדידה משום כיסופא ע"ש בפ"י שהאריך בזה ולפ"ז יקשה בעבד דהצריכו לומר בפנ"כ ובנ"ח בזה יקשה מה הועילו בתקנתם הא יאמר לפקדון נתתיו ושפיר יהיה נאמן דאם איתא דלשחרור יהיב לדידיה הוה יהיב ול"ש לומר משום כיסופא דמה מכסיף מעבדו ושפיר האדון נאמן וא"כ מה הועילו בתקנתם זהו תורף דבריו בקושיתו והאריך. ולפענ"ד נראה עפמ"ש בחידושי לסוגיא זו זה לי שנים רבות דלכאורה יקשה דלמא לכך לא יהיב לה דלא רצה שתתגרש תיכף רק בעת הגיע לידה ולכך נתן לשליח אך זה אינו דהסוגיא מיירי בש"ק ואם כן לא שייך לומר דלא רצה שתתגרש מיד דבש"ק מתגרשת מיד והארכתי בזה ליישב מה שפרש"י ריש גיטין דבפ"נ הוא דוקא בש"ה ותמה הר"ן דמ"ש ש"ק מש"ה ולפמ"ש אתי שפיר דבשליח קבלה שוב יקשה קושית התוס' דמה הועילו חכמים בתקנתם הא יטעון לפקדון נתתיו משא"כ בשליח הולכה דלא שייך לומר לדידה הוה יהיב די"ל דלא רצה לגרשה תיכף כ"א בהגיע לידה. ובזה ישבתי לנכון קושית הפ"י דא"כ עבד דש"ה דידיה הוה כש"ק דזכות הוא לעבד א"כ למה צ"ל בפ"נ לשיטת רש"י ולפמ"ש אתי שפיר דהרי שיטת רש"י והרי"ף קודם חזרה דאף דאומר הילך שטר שחרור זה לעבדי דא"י לחזור בו מ"מ משוחרר לא הוה עד דמטי שחרור לידיה וא"כ שפיר צ"ל בפ"נ ולא שייך לומר לדידיה הוה יהיב דלא רצה שישתחרר עד שיגיע לידו. ומעתה מיושב קושית אא"ז ז"ל ג"כ דכאן אף דלא שייך כיסופא מכל מקום אין האדון נאמן דיש לומר דלכך לא יהיב לדידיה דלא רצה לשחררו עדן וז"ב ודוק