שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ח׳ (ד׳)

והנה בשנת תרי"ב בערב חג השבועות נשאלתי מק' בוטשאטש מהחריף מוה' זאב וואלף פאהרליע ני' במה שאירע שם ראובן רצה לקנות תבואה לשלחה בעגלותיו אל עיר אחת ידועה למכרה שם ובאין לכסף מוצא וגם המוכר לא רצה להקיף לו התבואה הפציר מאד בשמעון בכה ויתחנן מאשר היה לו לשלם אז סכום כזה הדר בעיר שנשתלח שם להמוכר שיהיה ערב קבלן עבורו לשלם להמוכר מחיר התבואה והתבואה ההיא תהי' משועבדת וממושכנת לו נגד מעותיו לשלם מדמי פדיונה את המגיע לו ממנו לסוחרים אשר בעיר שהתבואה שם מובלת להמכר בלא גרעון ושום שינוי בעולם והנה לרוב ההפצר אך לזאת נאות לו שמעון אם יסע לוי או אחר הנאמן בעיניו עם העגלות לשמור את התבואה לבל יתפסו אותה הבע"ח של ראובן בדרך מאשר לא נעלם ממנו רוע מעמדו של ראובן ולא שם רק בתבואה מבטחו להפרע מעותיו מינה ובה והנה לוי תפס התבואה להשתלם ממנה מהחוב שמגיע לו מראובן וע"ז האריך מעלתו לברר הדין אם תפיסתו תפיסה והנה בראשית ההשקפה עלתה בלבי שלכאורה זהו דינו של הב"ח הנ"ל שאם הסחורה שלו שלקח בהקפה הוא בעין וכל מה דאתי מחמתה אין לשאר ב"ח חלק בהן ע"ש וה"ה כאן. אמנם באמת מלבד דדברי הב"ח יחידאי הן ומצאתי בגט פשוט סי' כ"ב ס"ק ח' שכתב דיש לערער על ראיותיו דשאני עסקא שאם מת לא נעשו מטלטלין אצל בניו אבל בעלמא לוקח שלקח מקח בהקפה כיון שמשך המקח נעשה שלו וע"ש שהראה הרבה מקומות שבעלי תשובה עומדים ומפלפלים ומבואר שלא כדברי הב"ח וכן נראה מהש"ך חו"מ סי' ל"ט ס"ק מ"ט במה שהביא משו"ת מבי"ט ח"א סי' ר' וסי' רי"ג במה שנחלקו במי שמכר צמר לחבירו ע"ש ותמצא שכל הגדולים והמבי"ט והש"ך לא ס"ל כהב"ח שאל"כ אין מקום למחלוקתם ע"ש והעירני לזה חכם אחד ומצאתי כעת בבית מאיר הנ"ל סי' צ' ס"ק ל"ח אף גם דאף להב"ח יפה כתב הגאון בעל הנוב"י סי' ל' הנ"ל דבערב לא שייך זאת ומטעם שהב"ח מטעם אומדנא אתי עלה וכאן לא שייך אומדנא ומעלתו כתב דמהראיות שהביא הב"ח לדינו ימצא המעיין דלא עמד טעמו בו דא"כ מה ראיה מביא הב"ח מהטור סי' ר"פ בשם הרמ"ה ומהרי"ף פרק אעפ"י כי שם לא שייך האומדנא ותמהני עליו דבאמת הטעם של הב"ח הוא כמ"ש הנוב"י וכ"כ בבית מאיר הנ"ל וטעם זקנים שדבריהם דברי טעם וראית הב"ח הוא לא על גוף הדין רק ע"ז דכל מה דאתי מחמתיה הוה כמו אותו דבר עצמו וע"ז הביא מעסקא ומהטור סי' ר"ץ בשם הרמ"ה דוק ותמצא ועיין בשו"ת צ"ץ שם. ומ"ש מעלתו דגוף הטעם אינו דהרי התוס' כתבו בכתובות מ"ז דכל הקונה מקח ונטרפה אח"כ לא יוכל לומר אדעתא דהכי לא קניתי כיון דתלוי בדעת שניהם וה"ה בכאן כבר הרגשתי בזה וכמ"ש למעלה דדעת הלוקח לא שייך בזה דמה אכפת לו אם יבאו בע"ח ויקחו כל אשר לו מה אכפת לו אם זה המוכר יבא ויקח את שלו בחזרה ומה נ"מ לו אם בע"ח יחלקו ביניהם או שזה יטול כל אשר מכר בחזרה וכעין מ"ש התוס' דאחר מותו לא אכפת ליה אם תצא בלא חליצה ויבום וה"ה בזה אבל מ"ש מעלתו שהטעם של הב"ח הוא דמדמה לי' לעסקא ממש דאסור לשנות הדבר ודינו כעסקא דגם החצי מלוה לא נעשה מטלטלי אצל בניו. במח"כ זה אי אפשר לאמרו ושאני עסקא דע"מ כן נתן לו העסקא שאסור לשנותה משא"כ שאר בע"ח דמיד שמשך המקח המעות להוצאה ניתנה וזכו כל הבע"ח וכמ"ש הגט פשוט בהדיא ודחו לראית הב"ח מטעם זה ע"ש ותמצא בהדיא כדברי. ומ"ש מעלתו דאף לדברי הנוב"י הנ"ל כאן הדין עם שמעון דשאני התם שאין המוכר לפנינו ע"כ יוכל לדחות הערב אבל כאן גם המוכר גופא טוען כן א"כ אף דלא ישמע להערב ישמע להמוכר ואף דהמוכר עצמו ג"כ א"י לדון עמו כיון שיש להמוכר ע"ק מ"מ כיון דנעשה ע"ק הו"ל כאילו שמעון לקח התבואה מהמוכר ונתנה מידו ליד ראובן כמשפט ע"ק כמ"ש רש"י והובא בחו"מ סי' קכ"ט בסמ"ע ס"ק ל"ח וא"כ שייך גם לגבי שמעון דהוה מקח טעות דאילו ידע שלוי יתפסו לא הי' קונה אותו במח"כ מה יושיענו זאת דניהו דנעשה ע"ק היינו לגבי המוכר והו"ל כאלו לקחה שמעון מיד המוכר הראשון ומה לנו בזה אם זה טעה סוף סוף הוא נעשה ערב אבל נתנה לראובן זה ועכ"פ היה באחריותו עד שיובילהו להמוכר ולא הי' שמעון רוצה שהוא ישלחה לשם על אחריותו עד שיובל להמוכר ודמי הפדיון ינתן להסוחר אבל הריווח יהיה של ראובן ואם כן מיד שזכה בה ראובן נעשו כל הבע"ח שווים בזה. ומ"ש טעם אחד דבנ"ד עדיף טפי מדינו של הב"ח שהרי לא לוה לו לראובן כלום המעות להוציאו לעצמו רק ע"מ שישלם דמי הפדיון להסוחר ואינו ראוי להשתמש בהמעות כלל ואם כן עדיף הוא מעיסקא דהעיסקא עד שיגיע הזמן שהעסק נשלם רשות לו להוציאם בשאר דברים ובלבד שתשאר הקרן קיים משא"כ כאן. הנה אמת נכון הדבר אבל מ"מ לא דמי לעיסקא דכאן עכ"פ התבואה בעצמה הי' ברשות ראובן ואם הי' קרה נזק ואונס עד שתבא להמכר היה על אחריות ראובן שאל"כ מה לו לראובן באמצע והי' ברשות שמעון מתחלתו ועד סופו ולמה לו לראובן הטורח וע"כ שראובן באמת קבל האחריות עד שתמכר וגם הריווח יהי' שלו ויתן לו איזה ריווח שליש או רביע וכדומה וא"כ תיכף זכה בו ראובן וכמ"ש ודוק.