שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע״ט (ב׳)

אשר בקשת להודיעך מה שנתחדש בבית מדרשי אמרתי להודיעך אפס קצהו בסוגיא דאשו משום חציו הנה תמהתי על מ"ש רבינו פי"ד מנ"מ הלכה י' המדליק בתוך שדה חבירו ויצאתה אש ונאכל גדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב שכן דרך בני אדם לעשות בגדיש ופירש ה"ה דהיינו טעמא לפי שהוא אינו טמון שכן דרכו וכתב שכן מצא בתוס'. ומאד תמהני דאף האמנם שכן הוא בתוס' ד"ה והי' אבל זה אם נימא דאשו משום חציו כפי הס"ד אבל לפי מה דמסיק הש"ס דמ"ד משום חציו מודה שהוא משום ממונו ג"כ ואף מקום דכלו חציו חייב דאל"כ לא שייך טמון באש וא"כ למה ליה להרמב"ם הטעם שכן דרכו הא אף שיהי' טמון מכל מקום חייב משום ממונו דהי' לו לשמור וכמ"ש הרמב"ם בה"ד דאם היה יכול לגדרה ולא גדרה דחייב. ונוראות נפלאתי מה"ה שכתב בהלכה ט"ו לתמוה על הרמב"ם דאחר שפסק משום חציו למה לא ביאר בטמון שאינו פטור רק כשהיה לו לגדור ולא גדרה ותמהתי דהרי בהלכה ז' כתב בהדיא דבנפל גדר שלא מחמת הדליקה חייב משום שהיה לו לגדור ולא גדרה והיינו דפסק כמסקנא דאשו משום ממונו ומשום חציו ג"כ וכמ"ש בהלכה ט"ו וא"כ טמון אינו פטור רק במקום שלא הי' לו לגדור אף במקום שכלו חציו ומה היה לו לבאר יותר אחר שהעתיק כלשון הש"ס וא"ל דכוונתו דהי' לו לבאר בטמון כן מכל מקום צ"ע על הכ"מ דאינו דרכו של רבינו רק להעתיק כלשון הש"ס ולא יותר וממילא נלמד בטמון וצע"ג. ועכ"פ כיון שרבינו פסק גם משום ממונו א"כ אף שאין דרכו חייב וא"ל דכיון דאין דרכו בודאי פטור דלא שייך היה לו לגדור בלא ידע כל שיש שם גבי טמון וע"כ לא אמרו בהי' לו לגדור רק שם דידע שיש שדה סמוך אבל כאן אדרבא כיון שלא ידע לא שייך לחייב לא משום חציו ולא משום ממונו כיון דהוא טמון דזה אינו דאכתי קשה דאדרבא כיון דלרבינו חייב משום חציו א"כ לא משכחת טמון כקושית הש"ס וצריך לאוקמא כגון שכלו חציו בהשריפה של העבד וזה לא ביאר רבינו כלל ועיין בתוס' שם שפירשו כן בהדיא ועוד קשה דהא בש"ס פריך לר"ל דאמר אשו משום ממונו אמאי פטור הא אלו קטל תורי' עבדי' ה"נ דפטור ומשני דמיירי בהצית גופו של עבד ורבינו שלא כתב כן אמאי פטור מיהו זה יש ליישב דדוקא לר"ל דאשו אין בו משום חציו רק משום ממונו בלבד שפיר לא שייך קלב"מ בממונו שהזיק אבל לר"י דבאמת כל שנוכל לחייבו משום חציו מחייב ואף במקום דלא נוכל לחייבו משום חציו חייב משום ממונו א"כ עכ"פ שייך קלב"מ כל דלא כלו חציו ולכך פטור בעבד כפות אבל לפ"ז יקשה דא"כ שוב לא שייך טמון כ"ז שלא כלו חציו וצ"ע וראיתי להראב"ד שכתב על דברי רבינו א"א זה איני יודע מהו דהכא לאו בממון מיירי ודבריו תמוהין כמ"ש ה"ה שא"י מה כוונתו דהא פטור משום קלב"מ. אבל באמת ברור שטעות נפל בדברי הראב"ד וצ"ל דהכא לאו בטמון מיירי והיינו דלא פטור משום טמון שהוא ראה שרבינו נתכוין להוציא שאינו טמון מיירי וע"ז תמה דהכא לאו משום טמון קאתי עלה וכמ"ש דלא ס"ל כפירוש ר"ת וגם למ"ד אשו משום חציו כל שלא כלו חציו לא שייך טמון וז"ב וכפי הנראה המגדל עז הבין דברי הראב"ד כמ"ש ע"ש היטב וז"ב