שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע״ז (ב׳)

מה שהקשית על מ"ש ה"ה בפ"ח מגירושין ה"א דר"י לא אמר זמנו של שטר מוכיח רק במזכיר מיתה וידוע שאין שטר לאחר מיתה וע"כ שכוון מזמן הכתוב משא"כ כשהזכיר תנאי או לאחר זמן פלוני לא ס"ל דזמנו של שטר מוכיח ע"ש וע"ז הקשית מהא דאמרו בגיטין דף ע"ו ע"ב באמר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד זמן פלוני דאמרו שם רבותינו התירוה לנשא והיינו דסברי כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו וכדמפרש שם בהדיא הרי בהדיא דלא כה"ה. הנה יפה הקשית וכעין זה הקשה הב"ח בחו"מ סי' רנ"ח על שיטת הרמ"ה שמביא בטור דמחלק בד"א דאם כתב הזמן לאחר שלשים יום לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו דהא צריך לכתוב הזמן כדי לידע מתי חל הזמן של התנאי ע"ש וקשה גם כן מהך דגיטין שם. ומ"ש הב"ח ליישב לא שייך על דברת הה"מ דהה"מ כתב בהדיא דגם בממון כל שאינו לאחר מיתה לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו וזה רמז הש"ך ס"ק ב' שם במ"ש אכן בדברי ה"ה לא נוכל לומר תירוצו של הב"ח. אך נראה דהנה באמת המהרש"א בריש כתובות דף ב' ע"ב הקשה דהיאך שייך לומר גבי גיטין זמנו של שטר מוכיח עליו הא צריך לכתוב בלא"ה הזמן דרבנן תיקנו זמן בגיטין משום בת אחותו או משום פירות ולכתחלה צריך לכתוב הזמן בגט ולא שייך לומר דלא לחנם נכתב הזמן וכתב דמכל מקום לא היה צריך לכתוב באם לא באתי הי' לו לכתוב בשנה או שבוע דכשר אף לכתחלה ע"ש ודבריו תמוהין דהרי הב"י הקשה על הרמ"ה כן דאם כוונתו הי' לדעת התחלת הזמן כדי לדעת זמן של הנתינה הי' לו לכתוב רק יום הנתינה בלבד וכתב הסמ"ע דל"ק דכל שכעת הי' צריך לכתוב הזמן אף שכפי מה שהי' יכול לכתוב לא הי' צריך הזמן ז"א ראי' מדהו"ל למכתב כן ובכה"ג לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ע"ש וה"ה כאן באמת צריך לכתוב זמן בגט רק שהי' יכול לכתוב חדש או שנה סתם ובכה"ג אין ראיה דאם נימא דלא רצה לגרש מזמן הכתוב בגט א"כ זה הזמן הכתוב בגט ללא תועלת לענין זמן הצריך בגט ואדרבא לענין פירות יוכל להיות מכשול וגם לענין זנות דהיא תוכל לומר שנתגרשה מזמן הכתוב בגט וע"כ דבאמת זמנו של שטר מוכיח עליו דאל"כ לא הי' לו לכתוב רק סתם שנה וחדש וז"ב מאד בכוונת המהרש"א. ומעתה מיושב היטב דברי ה"ה והרמ"ה דע"כ לא כתבו סברות לזמן לא שייך זמנו של שטר רק בממון די"ל דהי' צריך לדעת זמן הנתינה או כפי מ"ש הה"מ דכל דיש חלות לשטר ולא הזכיר מיתה לא דייקין בזה ואף דהי' יכול לכתוב בע"א לא דייקינן בזה אבל בגט דבאמת אדרבא הזמן צריך שלא יהיה חשש דב"א ופירות וניהו דהי' יכול לכתוב שנה וחדש אבל עכ"פ כל שכתב הזמן מה"ת לומר דלא כתבו במכוון דצריך זמן בגט ואדרבא אם לא כוון לגרש בזמן הכתוב בו א"כ בודאי הי' לו לכתוב שנה וחדש וע"כ מזה גופא מוכח דזמנו מכוון דלר"י באמת זמנו של שטר מוכיח עליו ויוכל להיות זמנו של שטר למכשול עוד ולכך בודאי זמנו של שטר מוכיח דבדקדוק כתבו ודוק ועיין בפ"י שהאריך בחידושיו לגיטין דף ע"ג דהיאך שייך בגיטין זמנו של שטר מוכיח הא צריך הזמן לענין גט משום פירות או בת אחותו ולא נזכר שזו קושית המהרש"א ריש כתובות ולפמ"ש אתי שפיר ובחידושי למס' ע"ז דף ל"ז הארכתי ובחידושי אמרתי בזה דבגט ודאי זמנו של שטר מוכיח עליו דבאמת קשה אם נימא כשיטת הרמב"ם דתנאי קודם כתיבת התורף לא מקרי כריתות א"כ קשה כל התנאים הוה תנאי קודם כתיבת התורף וכ' המהרי"ט בתשובה סי' ס"ו בראשונות דשם באמת הוה כריתות דכשיתקיים התנאי יהיה חל הגט למפרע ואם לא יתקיים תהיה אח"כ מגורשת ל"ש ענין ברירה ע"ש ובאמת במה דמבואר דאינו גט קשה הא הו"ל תנאי קודם כתיבת התורף וכתבו הקדמונים דשם לא עשהו שליח רק באופן זה ועיין בחידושי הרמב"ן בגיטין שם ולפ"ז שפיר מהראוי לומר זמנו של שטר מוכיח עליו דאל"כ לא יהיה כריתות גמור ובזה יש לפרש הא דמבעיא לי' בגיטין דף ע"ג אי אמר ר"י אף בע"פ משום זש"ש דענין תנאי קודם כתיבת התורף הוא דוקא בכתב והדבר תלוי במחלוקת הפוסקים ועיין באהע"ז סימן קמ"ז ויש להאריך בזה ויש ליישב בזה קושית התוספת ריש כתובות ד"ה דלמא מה דלא דייק מרישא גם קושית הלח"מ על ה"ה בפ"ח מגירושין שם ואכ"מ להאריך.