שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע״ד (ד׳)

ואני אומר דזה דוקא אם נימא דבדיניהם לא הוה שלוף דוץ וא"י לדחותו אצל ערב ואם כן יוכל להיות דהלוה יפרע אבל אם הוה שלוף דוץ ביניהם כמו שהוא דעת הרבה פוסקים כמ"ש הב"י משמם פשיטא דמקרי ריבית משני צדדים דכל דיכול לדחותו אצל ערב העיקר הוא הערב וז"ב מאד בסברא. ולפ"ז בש"ס דקאי דהוה העכו"ם שלוף דוץ אם כן פשיטא דהוה ריבית מן התורה אבל לדידן דדעת הראב"ד דאף בלא קיבל גם בדיני העכו"ם לא אזיל בתר ערבא ניהו דהר"י קרקוזא לא ס"ל סברא זו היינו דעכ"פ הוה כע"ק דיכול לתבוע הערב תחלה אבל שלוף דוץ בודאי לא הוה ואם כן שוב לא הוה רק צד אחד בריבית ומותר. ובזה מדוייק דברי הר"י קרקוזא שכתב דהיכא דלא קיבל שלא לתבוע הערב תחלה והיינו שאף דלא הוה שלוף דוץ עכ"פ יכול לתבוע הערב תחלה ואסור דעכ"פ צד אחד בריבית הוה לכך בדיעבד מותר דצד אחד בריבית מותר וז"ב מאד ודוק. איברא דגוף דברי הט"ז שחידש דזה לא מקרי רק צד אחד בריבית ושרי מן התורה לפענ"ד תמוה דא"כ למה כתב דערב עובר משום לא תשימון הא אינו רק צד אחד בריבית ודוחק לומר דלא הוה רק בערב שלוף דוץ דהרי סתמא תנן וגם לדבריו פלגא באגר ותלתא בהפסד דלא הוה רק צד אחד בריבית דהא אי אפשר לבא שני הצדדים ביחד והא הריוח לא יהי' הפסד וכן להיפך ומה"ט חידש המהרב"ח הובא במלמ"ל פ"ז ממלוה דהערב אינו עובר בזה ואם כן יהיה מותר מן התורה. מיהו זאת יש לדחות לפמ"ש התוס' בב"מ דף ס"ד דצד אחד בריבית לא שייך בדבר שהוא בידי שמים ואינו ביד הלוה והמלוה אם כן ה"ה בזה אבל מה שהקשיתי מערב קשה וע"כ נראה דזה לא מקרי צד אחד בריבית דלגבי ערב הוה ריבית גמור כעין שכתבו התוס' גם המעיין בב"י סי' קע"ג וסי' קע"ד ימצא דצד אחד בריבית בדרך הלואה ודאי דהוה מן התורה לכ"ע עכ"פ בעת שפרע לו ונתברר הריבית וכמ"ש הד"מ בשם הריב"ש ע"כ דברי הט"ז צ"ע. ובחידושי אמרתי בזה בהא דאמרו בב"מ דף ע"ב שטר שכתוב בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכ"א גובה את הקרן וכו' והקשו בתוס' דהא העדים פסולים שעברו על לא תשימון וכתבו דמיירי בריבית דרבנן שאינם נפסלים והקשה בים התלמוד בב"ק דף ל' דהא ריבית דרבנן לא משכחת לה דקאי בריבית מוקדמת ומאוחרת וצד אחד בריבית. והנה ריבית מוקדמת ומאוחרת לא שייך שם דהא אמרו דמשעת כתיבה עביד ליה שומא וצד אחד בריבית גם כן לא שייך דהא ר"מ כר"י ס"ל דצד אחד בריבית שרי והנה במפרשי הים כתבנו דמשכחת לה בסאה בסאה דשייך צד אחד בריבית אף לר"י ע"ש. אבל אכתי קשה דהא מ"מ לא שייך בשעת כתיבה עביד ליה שומא דהא לא הוה רק צד אחד בריבית דדלמא יתיקר אבל אם לא יתיקר לא יעבור ואם כן בשעת כתיבה דעדיין לא נתייקר ל"ש דעביד ליה שומא. ולפמ"ש הט"ז דערב הו"ל צד אחד בריבית אתי שפיר דבכה"ג דהוה ערב שלוף דוץ כיון דיכול לתבע את הערב תחלה א"כ משעת כתיבה עביד ליה שומא ומ"מ לא הוה רק צד אחד בריבית דשמא יפרע הלוה ואם כן בכה"ג מודה ר"י דצד אחד בריבית אסור ודוק. והנה התוס' הקשו שם בב"ק בד"ה דמשעת דתימה לר"י מה שומא יש כאן ומה מזקת עדותן ללוה והלא לא יגבו ב"ד מהן הריבית דהא ניכר הריבית. ואני לא זכיתי להבין דאטו הלאו דלא תשימון הוא בשביל שמזיק הלוה והרי הלוה רוצה ליתן הריבית והלא בכ"מ אם הב"ד ידעו שיש בו ריבית לא יגבו ומוציאין מידו בריבית תורה וע"כ דעיקר לא תשימון קאי על ענין המלוה שלא ישימו על המלוה נשך ומרבית בין יגבה או לא יגבה סוף סוף הוא שם עליו ריבית וא"כ מה בכך שניכר לב"ד מ"מ הוא שם עליו הריבית ולמה לא יעברו על לא תשימון וכל ענין דלקי לרבא אף דאי עביד לא מהני מכל מקום לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וה"ה בזה סוף סוף הוא שם עליו ריבית ומשעת כתיבה עביד ליה שומא ושייך שפיר קנס דלא יגבה הקרן וא"כ שוב לא שייך דעביד שומא כל דאין כאן ענין מלוה כלל דהא אינו גובה הקרן דלא עביד שומא וז"ב לדעתי דעיקר שימה הוא שלא ישים על הקרן נשך בין יגבה בין לא יגבה. ובזה אמרתי ליישב קושית התוס' בב"ק שם ד"ה שטר דהקשה ריב"א דאם יפסיד החוב לגמרי אם כן מצינו חוטא נשכר הלוה ע"ש ולפמ"ש יש ליישב דאם נימא דיגבה הקרן שוב יהיה איסור דשומא דהא הקרן חייב ומשעת כתיבה עביד ליה שומא וכל הטעם דקנסו הוא משום דמשעת כתיבה עביד ליה שומא ואם כן היאך אפשר לומר דנקנסי' ללוה והרי אדרבא עי"ז יהי' המלוה והעדים עוברין משום לא תשימון אבל אם נימא דאינו גובה הקרן שוב לא עבר משעת שומא ושוב לא שייך למקנסיה להלוה כל דלא עבר משעת שומא ולא שייך חוטא נשכר דהרי עכ"פ לא יעבור על הלאו בזה ומוטב שנתקן זאת ובלא"ה לפמ"ש הרשב"א בתשובה סי' תתקל"ח דאבק ריבית אינו נפסל הלוה א"כ הכא דמיירי בריבית דרבנן כמ"ש התוס' בב"מ הנ"ל ואם כן שוב לא שייך חוטא נשכר ואף לפמ"ש הרא"ש דבכל אבק ריבית עובר הלוה רק באבק ריבית כי האי וכמ"ש המהרלב"ח הובא במלמ"ל פ"ד ממלוה ה"א ד"ה כתב הרשב"א דדוקא בהך דרב עיליש דהוה פלגא באגר ופלגא בהפסד דהאיסור אינו רק בשעת שימה דבאמת אם הי' פלגא באגר ותלתא בהפסד או להיפוך הי' שרי ורק פלגא באגר ופלגא בהפסד הוא דאסור וא"א שיבא שתי החלוקות ביחד דאם יהי' פלגא באגר לא יהי' פלגא בהפסד וחלוקה אחת לא היה ריבית בשעת נתינה ורק בשימה הוא דעובר ובכה"ג אינו עובר הלוה דהלוה אינו עובר על לא תשימון ע"ש ודפח"ח. ומעתה כיון דשם לא משכחת שיהיה משעת שימה רק בכה"ג שיהיה צד אחד בריבית ובזה אינו עובר הלוה ול"ש לקנסו. ובזה מיושב היטב קושית הים התלמוד דבכה"ג שפיר אסור צד אחד בריבית דהא אינו בידו שיהיה כך ובידי שמים הוא ושתי החלוקות בודאי אי אפשר שיהי' ועיקר האיסור בשעת השימה ולא הוה רק אבק ריבית דרבנן ודוק היטב.