שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע״ב (ד׳)

והנה הרב מוה' מאיר ני' מווילקאטש הקשה על ראיית הרשב"א מהך דגיטין דאין ראי' דהרי מלתא דאיתא בשטרות לא קתני וכתבו על א"ה אפשר דכשר בשאר שטרות. ובאמת לכאורה אמרתי דיפה השיב דאף בכתבו על אינו שו"פ קנה כדאמרו בקידושין דף כ"א וכן העתיקו הרמב"ם בפ"א ממכירה ועיין בכ"מ ולא נזכר מדברי התוס' בקידושין דף ט' כמ"ש על הגליון הרמב"ם שם ובטוש"ע חו"מ סי' קצ"א נשמט זאת אבל הדין דין אמת ואם כן כיון דבאין בו שו"פ מקודשת ה"ה בא"ה דהא המקנה נותן השטר וכמ"ש התוס' בקידושין דף ט' דבמכר פשוט דא"צ שו"פ אבל נזכרתי דבש"ס ב"מ דף מ"ז אמרו למעוטי א"ה דאין קונין בהם וכן קי"ל בטוש"ע סי' קצ"ה ואם כן ממילא ה"ה כל הקנינים דאין קונין ע"י א"ה ואם כן אין כותבין על א"ה ומיושבין דברי הרשב"א. ובזה נראה לפענ"ד הטעם דאין כותבין השטר קידושין על א"ה אף דא"צ שתהנה רק בשביל הקנין בעצמו ודוקא בנדרה הנאה מפלוני הוא דיש להסתפק דניהו דהיא אסרה על עצמה אבל גוף הדבר הוא כשר לקנות בו ובזה מיושב פעם שלישית דברי הרמ"א דלכך בנדרה הנאה שפיר כתב דבתורת שטר מקודשת משא"כ בכותב על א"ה דאסור למקני בי' וז"ב. ומה שנראה לי בישוב הקושיא דלפי מה דאמרו שם בגיטין והא חזרה גופא דאיתא בקידושין ומשני בשליחות בע"כ דבגירושין איתא ובקידושין ליתא וא"כ לפירוש התוס' דלא תני רק מה שס"ד כיון דאיתא בע"כ לא יוכל לחזור וא"כ כל מה דכותבין בגט על א"ה הוא משום דאיתא בע"כ וא"צ שתהנה א"כ הוה בכלל מה דא"י לחזור ועיין במהרש"א שם אלא שעדיין קשה לרבנן לתני ד' וכמו שהקשו התוס' דלתני בע"כ ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ק"י. ואגב אומר דלכאורה רציתי לפשוט מה שנסתפק הח"מ סי' ל"א ס"ק ח' אם אינו שו"פ כאן רק במקום אחר ויש לה דרך ללכת שם אם מקודשת ד"ת כמו בפרעון באית לי' דרך ע"ש ולפמ"ש י"ל דשאני פרעון דפרעון בע"כ שמיה פרעון כמבואר בחו"מ סי' ע"ד וק"כ א"כ כל שיש לו דרך לא אכפת לי' בהנאתו ופורעו בע"כ משא"כ בקידושין דבעינן שתהנה מזה אבל באמת זה אינו דגם בפרעון דניהו דאיתא בע"כ אבל מכל מקום בעינן שיפרע לו במקום שהלוהו וע"כ דכל דאית ליה דרך למישן הו"ל כסף גם במקום הזה וה"ה בקידושין כיון דנחשב לכסף