שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע״ב (ב׳)

אשר שאל בהא דמבואר באהע"ז סי' כ"ח סכ"א בהג"ה דאשה שנדרה הנאה מאדם אחד או מכל מה שיתנו לה וכו' ועבר אחד וקדשה אינה מקודשת דהוה כאילו קדשה באיסורי הנאה ודוקא שקדשה בתורת כסף אבל אם קדשה בתורת שטר הוה קידושין וע"ז תמהו האחרונים הח"מ והב"ש דבשו"ת הרשב"א סי' תר"ג משמע שם דאף בתורת שטר אינה מקודשת ע"ש וע"ז כתב מעלתו שלפענ"ד יש ראיה להרמ"א מהא דאמרו בגיטין דף ט' בשלשה דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ופרכינן ותו ליכא ואסיקנא דכי קתני מלתא דליתא בקידושין מלתא דאיתא בקידושין לא קתני ואם איתא לתני כתבו על א"ה דבקידושין ליתא ובגיטין ושחרורי עבדים איתא כיון דיכול לגרש בע"כ ל"צ שתהנה מזה וה"ה בשחרורי עבדים עכ"ד. והנה יפה שאל אבל כבר קדמו הרשב"א בתשובה שם שהרגיש בראיה הלז ודחאה ע"ש ואחר שעיינתי בדברי הרשב"א והרמ"א שם אמרתי לכתוב לו מה שנתחדש לי שם למען לא אשיב פניו ריקם. והנה טרם יהיה כל שיח אומר לו מה שכתבתי שם על הגליון במה שתמהו הח"מ והב"ש מהיכן הוציא הרמ"א דבתורת שטר כשר אחר שבשו"ת הרשב"א שם כתב דאף באיסורי הנאה דרבנן הי' מסתבר לאסור עכ"פ באיסורי הנאה של תורה ודאי אסור וכבר חתרו כל האחרונים ליישב ונדחקו הנה מצאתי מקור מקומו של הרמ"א בשו"ת הר"ן סי' כ"ד וסי' נ"ד הובאו ביתה יוסף יו"ד סי' רכ"ח שם כתב דאף לכתחלה היתה ראוי' להתקדש בשטר שכתבו על איסורי הנאה לולא פי הרשב"א שמחמיר וא"כ עכ"פ בדיעבד יש לסמוך על הר"ן ונעלם מעיני כל האחרונים ואחרי כי זכיתי למצוא מקורו הבא נבא ליישב מה שתמהו הח"מ והב"ש דכאן סתם דבתורת שטר כשר ואלו בסי' ל"ב ס"ד כתב בהג"ה דאם כתבו על א"ה יש פוסלים ויש מכשירים ולא חילק כלל בין איסור תורה לדבריהם ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה באמת לכאורה הי' מקום להכשיר בשטר אף דנדרה הנאה דהרי הרשב"א שם סי' תר"ב נשאל על קידושי כסף אם נימא כיון דמותר לשאר העולם הרי היא מקודשת כמו דמערבין לנזיר ביין אי נמי הואיל ויכולה לשאל על הנדר וע"ז כתב הרשב"א דלא שייך כאן הואיל דלא אמרינן אלא במה שהוא שלה אלא דאריא דאיסורא רביע עלה כמו בנזיר ביין דיין הוא שלו אלא שאסור עליו וכן בדבר שהוא של הפקר אבל לזכות במתנה שנתנו לו אחרים ובאותה שעה א"י לזכות בו דנימא הואיל דאי בעי מתשל זה לא אמרינן דכיון דבשעת מתנה לא זכה שוב א"י לזכות בו וכמו באם אמר אי אפשי בה ואח"כ רוצה לזכות דאמרו בב"ב פרק יש נוחלין דל"מ וה"ה בזה והוה להו הכסף קידושין כפקדון בידה ע"ש שהאריך בדברי טעם. ולפ"ז בשלמא בכסף דבעינן שהיא תזכה בכסף א"י לזכות בשביל הואיל דלע"ע אינה שלה אבל בשטר דלא בעינן שתהנה בו דהרי אף באין בו שו"פ מקודשת דאינו מקדשה בגוף השטר רק בתנאים שבו כדאמרו בירושלמי הובא ברשב"א שם סי' תר"ג ומה"ט אף בכתבו על א"ה מקודשת וא"כ שוב אמרינן הואיל ולא שייך לומר דל"מ לזכות בו דא"צ שתזכה בזה וכל שנתן בידה שוב הוה נתינה דאמרינן הואיל וז"ב מאד. ומעתה זהו בנדרה הנאה דשייך הואיל אבל בסי' ל"ב דמיירי שכתבו על א"ה שפיר אמרינן דאינה מקודשת אף בתורת שטר דהא בעינן שיתן לה דבר והרי לא נתן לה דבר ולכך כתב הרמ"א שני דיעות בזה ועפ"י דברי הרשב"א הנ"ל יבוארו דברי התוס' בפסחים דף מ"ה ע"ב ד"ה הואיל שכתבו דהואיל ואי בעי פריק נמי לא אמרינן דא"כ הי' קונה אותו ואטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קני ליה והמפרשים כרכרו בזה. ולפמ"ש הרשב"א דלא שייך הואיל כל דאינו שלו באותה שעה אתי שפיר דברי התוס' כמין חומר דלא שייך הואיל ואי בעי פריק דא"כ הי' קונה אותו וכעת לא קנה עדיין וא"כ לא זכה בו כלל כמו חמץ של נכרי ע"ש ודו"ק. והנה לכאורה הי' נראה לי דבר חדש באם נדרה מנכסי פלוני הי' יכול לקדשה באיסורי הנאה דהרי היא לא נדרה רק מהנאתו והרי א"ה אינו שלו ולא מקרי בעלים לכמה פוסקים ועכ"פ לא שייך שנהנית משלו ושוב יכול לקדשה בזה. אך זה אינו דממנ"פ בא"ה כל שאינו שלו אינו מועיל הקידושין דהמקדש בא"ה אינה מקודשת ולפ"ז בשטר אם נימא דכתבו על א"ה מקודשת היה יכול לקדשה בשטר של א"ה אף שנדרה הנאה ממנו דזה אינו שלו ולא נהנית ממנו: