שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ע׳ (ד׳)

ולפענ"ד נ"ל דשם אף בממון ל"ח לנפילה כיון דעכ"פ חייב לאחד מהם ואתרע חזקת ממון וכמ"ש ועיקר מה שלמדו מגט הוא דהו"א כיון דהשטר אינו מוכח א"כ אין כאן שטר כלל דלא מוכח מתוכו מי המלוה וע"ז למדו מגט דהגט גט אף שלא מוכח מתוכו וכמ"ש וגם עכ"פ שני יב"ש ביחד ודאי יכולין להוציא הממון דממנ"פ לאחד מהם נתחייב ומדוקדק לשון מוציאין ורש"י כתב דאחד המוציא ולפמ"ש י"ל דדוקא מוציאין היינו שניהם ביחד וכמ"ש ודו"ק ואביי דמחלק בב"ב דף קע"ג בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים הוא ס"ל כל דיכול לדחות לכל אחד לכך חייש לנפילה משום חזקת ממון כיון דיכול לדחות לכל אחד ורבא ס"ל דכל דעכ"פ נתחייב לאחד מהם שוב ל"ח לנפילה דל"ש חזקת ממון וע"ש במה דאמרו אבא שאול כר"א ס"ל דע"מ כרתי אבל הכא חייש לנפילה והתוס' נתקשו היאך שייך הך דר"א לזה ולפמ"ש י"ל דסברת הש"ס דמה דחיישינן לנפילה הוא משום דכל דלא מוכח מתוך השטר אין השטר נחשב לשטר ולפ"ז זהו דאמר דא"ש ס"ל כר"א ואף דהיום גרשתיה לא מוכח מ"מ לר"א דע"מ כרתי לא אכפת לן במה דלא מוכח מתוך השטר אבל אם אין ע"מ שוב חיישינן לנפילה ועכ"פ לא מוכח מתוך השטר ודו"ק היטב. ובזה נראה לפענ"ד דהא דנאמן הבעל כשטוען לפקדון אף דל"ש ולא אקדים פורענותי' לנפשיה הוא משום כיון דעכ"פ מיעוט יש שנותנין לפקדון שוב שייך סמוך לחזקת א"א ובזה נלפענ"ד ליישב דברי הרא"ש שכתב בריש גיטין דכי היכא דהמני' לשליח על בפנ"כ ובפנ"ח ה"ה דהמני' לגוף השליחות במה שאומר שהוא שליח להולכה ותמה הפ"י בסוגיא דמה ענין זה לזה הא בקיום או חשש דלשמה מה"ת נאמן כדאמרו בריש גיטין דרבנן הוא דאצרוך אבל טענת פקדון הוא טענה טובה ואף מדאורייתא ראוי לחוש ע"ש שהאריך. ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דחיישינן לפקדון הוא משום חזקת א"א וכיון דנאמן השליח לענין לשמה ולענין קיום שוב עכ"פ אתרע חזקת א"א והרי כ"ז שלא בא הבעל לערער נאמן השליח ול"ח לטענת פקדון והרי נשאת עפ"י השליח א"כ אף שיבא ויערער שוב טענת פקדון טענה גרוע היא ולא נאמן כשיבא ויערער והנה טעמי' דר"ה דאם איתא דלגירושין יהבי' נהלה לדידה הוה יהיב לה ראיתי בפנ"י ובתומים דהו"ל כאנן סהדי ולפ"ז לר"ח דס"ל דהא המני' היינו דהו"ל מגו במקום עדים וצ"ע דר"ח ס"ל בב"ב דף ל"ד דאמרי' מה לי לשקר במקום עדים. הן אמת דבדף ע' שם משמע דר"ח ס"ל דלא אמרינן מגו במקום עדים ומצאתי בשיטה מקובצת שם שהרגיש בזה ובתשובה הארכתי ואכ"מ. והנה בהא דאמר מי קא נפיק גט מתותי' ידי' דלהמני' הקשה בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תס"ד והוא סובב הולך על מ"ש בסי' תס"א דשיטת הרמב"ם דאף שנקרע יכול למסור הקרעים ולגרשה דא"כ מה קאמר מי קא נפיק מתותי ידי' דלהמני' והא יכול למסור הקרעים. ובאמת לק"מ דכל שנקרע בקרע ב"ד לא מועיל כמ"ש הרמב"ם בעצמו. ובזה י"ל פרפרת נאה במה דאמרו הא מני ר"א דאמר ע"מ כרתי ופריך קרע למה לי והיינו דבאמת שיטת הרמב"ם דמכשיר בקרע רק ע"י ע"מ ואם כן שפיר פריך קרע למה לי והיינו מה רבותא דנקרע הא בע"מ כשר אף בקרע ואף דהקרע הי' בב"ד ה"א דהא עדים מעידים שלאחר שנתגרשה קרעוהו ושוב הוה הגט כשר ודוק היטב: