שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ז׳ (ד׳)

והנה בשנת תרי"ב ט' אדר הגיעני מכתב מהחריף מוה' יחזקאל פייביש סג"ל לנדא ני' בהלכות ערלה ולפי שנוגע לכאן אמרתי להעתיקה והנה נסתפק במי שהבריך בד בארץ וחישב עליו לסייג ולקורות שפטור מן הערלה ואח"כ הבריך עוד בריכה אחת אצל ראשונה וחישב ע"ז לאכילה והנה יש להסתפק מה דין בריכה זו אי נימא דהוה כמו כל בריכות דבטל אגב בריכה ראשונה או דלמא דשאני שאר בריכות שהבד הראשון נתבטל אגב שזקינה והבריכה השניה נתבטל אצל בריכה ראשונה אבל כאן אי אפשר לומר כן דהרי הבד הראשון היא ילדה וילדה בילדה לא נתבטל כמבואר בסוטה דף מ"ג וא"ל דתתבטל הבריכה השניה אגב הזקינה דזה אינו דהא עיקר הבריכה דמותרת כתב הר"ן בפכ"ה משום דנתבטל וכאן כיון שנתרחקה מהזקינה והיניקה מתמעטת לא נתבטלת לגבי הזקנה ורק הבריכות צריכות לבטל זו את זו והרי ילדה בילדה לא בטל. הנה גוף השאלה אין לה מקום דלמה לא נימא שהבריכה הראשונה דהיינו הבד שנטע לסייג ולקורות בטלה בזקנה והבריכה השניה ממילא נתבטל בהראשונה וכפי הנראה עיקר סמיכתו לפמ"ש התוס' בחולין דף נ"ח דהיכא דכל חד בפ"ע שרי לא שייך זה וזה גורם וכיון דהבריכה לשיטת הר"ן מטעם זוז"ג אתינן עלה ובטל וכאן דהזקנה והילדה הראשונה שנטעה לסייג הוה היתר בהיתר לא שייך ביטול וא"כ ממילא השניה לא בטילה בראשונה אבל לפענ"ד ליתא להדברים דהא כל הטעם דילדה בילדה לא בטילה היא משום דאי ממליך עלה לאכילה חייבת וא"כ ממ"נ אם נחשוב הילדה הראשונה כמו שהוא עכשיו לסייג ממילא בטלה השניה בראשונה ואם נאמר כיון דבת חיובא היא לכשיחשוב לאכילה שוב מקרי חייבת בערלה וא"כ שוב בטלה הילדה הראשונה בהזקנה וממ"נ בטלה דאם היתר הוא בטלה השני' בראשונה ואם איסור היא שוב בטלה בראשונה וא"ל דניהו דיכולה להיות חייבת לכך לא בטלה הילדה השני' אצל הראשונה אבל מכל מקום כעת עודנה פטורה והו"ל היתר בהיתר דזה אינו דבאמת מלבד דזה אינו ברור דהיתר בהיתר לא בטיל ושיטת האו"ה להיפך דהיתר בהיתר בטל ועיין שו"ת הר"ן ופר"ח סי' תמ"ג אף גם דזה דוקא היתר גמור הוא דלא שייך ביטול אבל כל שיוכל להיות נאסר במחשבה בעלמא אין שם היתר עליו לגמרי ושפיר בטלה השניה בראשונה והראשונה בהזקנה וז"ב. ומה שהקשה על דברת הר"ן פכ"ה שם שכתב דהבריך והרכיב דמטעם זוז"ג אתינן עלה לפירש"י והקשו הקדמונים דהא הבריכה באותו אילן עצמו היא וכתב הר"ן דמ"מ גם מהשרשים הוא חיוב והו"ל זוז"ג וע"ז הקשה דא"כ היאך אמרו בפ"ק דערלה הבריכה שנה אחר שנה מונה משעה שפסקה ולמה ימנה מחדש והא לשיטת הראשונה דמטעם ביטול קאתינן עלה ואם כן למה יצטרך למנות אחר כך עוד שלשה שנים ערלה והא כבר מנה ערלה ועל זה הביא שכבר נשאל כעין זה להרשב"א בתשובה ח"א סימן תשצ"ה ותירוצו לא יתכן לשיטת הר"ן הא הבריכה מחשב לתחלת נטיעה וכיון שכבר מנה שני ערלה למה ימנה שנית. הנה לא ידעתי מהו שח דכל שנפסקה הנטיעה מתחיל נטיעה חדשה וצריך לחזור ולמנות שנית ואף שכבר נתבטל חוזר וניעור ע"י שנפסק מהאב ונטע מחדש וגם יפה כתב הרשב"א דכל שלא מנו שני ערלה צריך למנות שני ערלה כיון שלא נהג איסור בפירות אין להדין שני ערלה ובפרט לפמ"ש דחוזר וניעור והרי איסור שנתבטל ברוב כל שחזר וניעור נאסר שנית מכ"ש בזה דלא הי' רק חד בחד דחוזר וניעור וז"ב ופשוט. ומה שרצה הוא ליישב עפמ"ש הר"ש במשנה ה' פ"ק דערלה גבי ספוק ע"ג ספוק דיש לחוש שמא נשרש קודם בקרקע טרם שנאחז באילן וא"כ כל שנפסק מהאילן חיישינן שמא נשרש בארץ קודם. הנה באמת אנן לא קי"ל כהך ירושלמי ואף להירושלמי הרי אמר שם דר"י ס"ל דמתאחה עד שלא השריש ולדבריו מה נ"מ בין נפסק ללא נפסק דהספק שוה בשניהם וגם לפ"ז יהי' ערלה בח"ל מותר כשנפסק ולא יצטרך למנות מחדש וז"א דאנן קי"ל כהך דינא כמבואר סט"ז בסי' רצ"ד ואף בח"ל הדין כן וגם גוף הדבר לפענ"ד אם מבריך באילן טרם שנשרש בקרקע ורק בהבריכו ע"ג הארץ הוא דיש לחוש שמא נשרש מקודם וז"ב והן נסתר מחמתו כל מה שחידש עפ"ז וכתב ליישב קושית מהר"ם אלשיך סי' ק"י לענין מבריך ודו"ק. ובגוף הענין דמחלק הש"ס בין אי ממלך על הבת מהדר הוא או לא היה נראה לפענ"ד דהסברא היא דהנה הר"ן כתב דלענין זה וזה גורם הוא משום ביטול והנה כבר נודע מ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ק"ט דאם נתערב איסור בתרי של ספק היתר דלא נתבטל דגם זה אינו היתר ברור ועיין בפרי מגדים שהביאו והארכתי בזה הרבה בתשובה ולפ"ז השתא בביטול חד בתרי אמרינן דכל שהוא ספק היתר ל"ש ביטול מכ"ש בביטול חד בחד דכל שהוא ספק שמא יחזור וימלך ובידו לחזור פשיטא דלא שייך ביטול דהו"ל ספק איסור ובזה נראה לפענ"ד דאף לאחר שיעבור שלש שנים ולא חזר מכל מקום לא שייך ביטול דהא בשעת שנתבטל הי' בספק. מיהו זה אינו דאף שאז לא חל הביטול אבל כעת נתבטל שכבר היתר מבורר וגם בספק היתר אם יתברר אח"כ שהן היתר ממש בודאי יתבטל האיסור בהם וה"ה כאן.