שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ז׳ (ב׳)

אשר הקשית בהא דאמרו בנדרים דף נ"ח ע"ב ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ושביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר וע"ז הקשית לשיטת הפוסקים דהיתר נהפך להיות איסור כמ"ש המנחת כהן ודעימי' וא"כ אמאי לא יבטל אותה ליטרא בהתוספת שהשביח ולא יצטרך לעשר עלי' ממקום אחר. ומזה רצית לחדש כיון דגם התוספת הוה דבר שיש לו מתירין אם כן הו"ל כהיתר בהיתר דלא בטל וככל דבר שיש לו מתירין דלא בטל והנה באמת כבר כתב הרא"ש הטעם דהא דגידולין מעלין את העיקר הוא רק לחומרא ולכך צריך שיעשר על הכל ולפי דבריך יקשה הא דאר"י ליטרא בצלים שתקנה וזרעה מתעשרת לפי כלה ולמה לא אמרינן כיון דהו"ל דבר שיש לו מתירין לא לבטל הליטרא בהתוספת ולא לצטרך לעשר לפי כלה וע"כ צ"ל דלחומרא אמרינן דגידולין מבטלין את העיקר ולא לקולא וכדמסיק התם וה"ה בזה. הן אמת שלכאורה הי' מקום ליישב דשם ר' יוחנן הוא דקאמר לה והרי הרמב"ן במלחמות בפ"ב דפסחים גבי חמץ בזמנו בנותן טעם כתב דר' יוחנן לא ס"ל הך דדבר שיש לו מתירין וא"כ לכך אמר מתעשרת לפי כולה ובזה יש ליישב מה שהקשיתי במ"ש הר"ן בדף נ"ט בד"ה מתיב רמב"ח דהא דלא פריך מברייתא דליטרא מעשר טבל משום דמעשר פשיטא ליה דדבר שיש לו מתירין הוא וע"ז הקשיתי הא אח"כ פריך הש"ס וכל היכא דטרח בטל ברובא והרי ליטרא מעשר טבל דקטרח וקתני ואותה ליטרא מעשר עלי' ממקום אחר לפי חשבון ולדברי הר"ן מה קושיא הא שאני מעשר דהו"ל דבר שיש לו מתירין והיא תימה רבה. ולכאורה רציתי לומר דקושית הש"ס הוא דמשמע להו דלא בטל ברובא מן התורה וכ"כ הרא"ש דפריך מליטרא מעשר טבל דאע"ג דזרעה לא בטלה מדאורייתא אבל מלבד דזה דחוק דמנ"ל להמקשן דמן התורה לא בטל דלמא רק מדרבנן. וכפי הנראה יצא לו להרא"ש מהא דמשני שאני גידולי מעשר דאמר קרא ומשמע לה דמאורייתא היא אבל באמת כבר כתב הר"ן דאינו רק אסמכתא בעלמא ומה גם דהרי יקשה קושית הר"ן דא"כ למה לא פריך לעיל מהברייתא דליטרא מעשר טבל דלא שייך לשנויי דהו"ל דבר שיש לו מתירין דהא מדאורייתא לא בטל ולפמ"ש אתי שפיר דרמב"ח דפריך על ר' ינאי דאמר גבי תרומה דגידולין שרבו על עיקרן דבטל ברובו ולכך לא פריך ממעשר כמ"ש הר"ן דהו"ל דבר שיש לו מתירין ומשמע לי' דבאמת מה"ת בטל רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכמ"ש אבל אח"כ דהקושיא קאי לר' יוחנן דליטרא בצלים שתקנה מתעשרת לפי כולה וע"ז קאי ר"ח ואמר מאן צאית לך ולר"י רבך היתר שבהן להיכן הלך וע"ז רצה הש"ס לחלק דדוקא היכא דטרח בטל ברובא וע"ז שפיר מקשה מליטרא מעשר טבל דקטרח ולא שייך לשנויי דהו"ל דבר שיש לו מתירין דאכתי יקשה לר' יוחנן דס"ל דדבר שיש לו מתירין בטל ג"כ ברוב אך בגוף הדבר באמת לא שייך כאן לומר דהיתר נהפך להיות איסור דמלבד דלא קי"ל כן וכמ"ש המלמ"ל פ"ז ממעילה ה"ו ובגליון הרמב"ם כתבתי דהדבר מבואר בש"ס כאן דפריך וכי היתר שבהן להיכן הלך והדבר יפלא דהא הגידולין רבו על העיקר ובטלו אותו ועיין ר"ן שנדחק ולפמ"ש המלמ"ל אתי שפיר דזה בודאי אין סברא דהיתר נהפך להיות איסור ועיין בר"ן שם ע"ב ד"ה ועד כאן שכתב דאיסור דרכו להתבטל ולא היתר ובגליון הרמב"ם שם הארכתי עוד בזה אף גם דאף לפמ"ש המ"כ דהיתר נהפך להיות איסור אבל פשיטא דלענין שיצטרך לעשר גם על מה שכבר עישר בודאי לא שייך לומר ביטול בזה דמכל מקום כבר נפטר מהחיוב כנלפענ"ד ועיין בנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' נ"ג נ"ד ואכ"מ להאריך.