שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ס׳ (ב׳)

מכתבו הגיעני היום ואם אמנם על יו"ט בא בכל זאת אשיבהו לאלתר ואעתיק השאלה מהות המקוה בקאעלבורג אשר סמוך לנהר קאקעל נעשה חפירה אחת גדולה ואח"כ נתחברו איזה נסרים יחד במסמרות ברזל חדשים ובנסרים ליכא עובי טפח והניחו טבלא זו על קרקעית המקוה שלא תשקע רגלי הטובל בטיט ונעשה גם תיבה אחת דבק טוב שנתחברה מנסרים בלא שולים פתוח משני צדדים והורידו את התיבה בתוך החפירה ומונחת ע"ג הטבלא מהודק היטב ומן התיבה בולטת גם למעלה מהחפירה לחוץ עד אשר המים נגברו בתוכה המה גבוהים משטח פני החפירה למעלה אבל אינם גבוהים כ"כ שיזחלו למעלה חוץ לתיבה אף בשעת הטבילה ובתיבה זו יש כמה שיעורי מקוואות. והעתקתי השאלה מחמת כי לא הבנתי היטב מהות גבורת המים במקוה זו היאך היא אם הם נובעים מתחת היאך יבואו להתיבה המהודקת יפה אם נמשכו מהנהר ע"י מרזב ע"ג הקרקע למה לא ביאר מעל"כ בהשאלה אמנם לפי שלא ביאר אני הולך על סדר שאלתו. והנה מ"ש מעלתו דמקוה זו אין לה דין מעיין אלא באשבורן משום שנעשה סמוך לנהר כמו שהביא הר"ש התוספתא פ"כ דמקוואות וגם כיון דנפסק המים ע"י התיבה בודאי לא מיטהר אלא באשבורן והרי הטובל בשידה ותיבה בים אף דמתגבר כשפ"ה העלה מעלתו בחבורו דדין מקוה יש לו ולא מטהר בזוחלין וכ"ש בנ"ד. והנה באמת מ"ש בפשיטות דסמוך לנהר הוי אשבורן הנה באמת כן משמע ברמב"ם פ"ט ממקוואות ה"א ואני תמהתי בהגהות יד שאול סי' נ"ב על המרדכי שלא הביא דברי התוס' הלז. אמנם כתבתי שם דבתוס' רי"ד שנדפס מחדש במס' חגיגה דף כ"א הקשה על רש"י שכתב שבא מנהר גדול דהרי מעיין מטהר בכ"ש הרי דדין מעיין יש לו ועכ"פ אינו מוחלט שיהיה לו דין אשבורן. גם מ"ש שהתיבה מפסקת כבר מבואר שאין אנו יודעין פירוש הדברים. אמנם מה שחידש מעלתו דכיון דע"י התיבה מעכב הזחילה ממה שבולט לחוץ וזה הוי הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה דמה לי אם הסתימה מקבל הזחילה מהצד או מעכב הזחילה למעלה הנה באמת זה אינו ברור ועשו"ת נוב"י מהדו"ת סימן קל"ז שכתב שכל שאין הנסרים גורמים שום טהרה והכשר רק מניעת הפסול לבא אח"כ זה לא מקרי הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה ובזה גם הר"ש מודה ואף שיש לחלק דשם אינו מעכב הזחילה תיכף רק מה שיבא אח"כ וכאן הוא מעכב תיכף מ"מ אין דין זה ברור שיהיה מקרי הוויתו ע"י דבר המקבל טומאה ובפרט שהוא ספק דלמא הוא מעיין. אמנם מ"ש עוד לפקפק דבסי' קצ"ח החליט להלכה שיטת הראב"ד דאין טובלין ע"ג נסרים וכ"כ הש"ך בשם מהר"ם לובלין ואף האחרונים שחפשו היתר היינו דוקא היכא דהנסרים נקבעו בבנין ואח"כ צפו המים עליהם אבל בנ"ד דטבלא זו מונחת ע"ג קרקע יש לחוש לטבול דחזי לטומאת מדרס וכן נראה מדברי הראב"ד בהשגות פ"ו ה"ד.