שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ו׳ (ט׳)

והנה בהא דאמרו בכריתות דף י"ג מאי לאו שלא לרצון דלא ניחא ליה וקתני מטמא ופירש"י דלא ניחא לי' לתינוק ובעינן דומיא דכי יתן ולכאורה תמוה דלשיטת הרמב"ם דבעינן רצון הבעלים מה מועיל ניחותא דתינוק הא ניחותא דאשה בעי וגם קשה להיפך דהקטן אין לו מחשבה כמבואר בחולין דף י"ג בהעלום חש"ו ובפי"ד מט"א וצ"ל דכל דניחא לי' לתינוק שהתינוק רוצה לינק ממילא ניחא לאשה שיניק הקטן ויתלכלך הדד אבל לפ"ז צ"ב מה דמשני לבסוף דסתמא מקרי לרצון ושלא לרצון דאמר דלא ניחא לי' וצ"ל ג"כ כיון דלא ניחא לי' ממילא לא ניחא ליה שיניק ומקרי שלא לרצון. והנה הרמב"ם פ"ח משאר אבות הטומאה הי"ב כתב להך דמשני רבא תחלה דהוה ס"ס וצ"ב כיון דבפ"י מט"א ה"ד כתב להך שינויא בתרא א"כ למה לו לחדש הך ס"ס וצ"ל דמ"מ ס"ל להרמב"ם דהדין דין אמת דיש ס"ס ואף בניחא לי' יש ס"ס. מיהו צריך להבין דהאיך שייך ס"ס דהא אין נ"מ אם ייניק פחות מכשיעור או שייניק כשיעור רק שלא הי' בכדי אכילת פרס הא זה גם כן לא הוה כשיעור והוה כספק ספק משם אחד וגם הא לא הוה מתהפך דאת"ל שיינק כשיעור בכדי אכילת פרס ע"כ שיינק כשיעור מיהו זה יש ליישב דתחלה צריכין אנו לדון אם יינק כשיעור כלל אמנם ס"ס משם אחד זה ודאי קשה וצריך לומר דמכאן ראיה למ"ש המלמ"ל פ"ג מברכות ובמהרמב"ח בתוס' יוה"כ ליומא דף פ' לענין קאפע דאין מברכין כיון ששוהה יותר מכדי אכילת פרס אף דדרך לשתותו בכך והביא ראיה מהך דתינוק דספק אם יינק יותר מכדי אכילת פרס הרי דדרך התינוק בכך ואפ"ה לא חשוב שיעור ע"ש ועיין במגן גבורים סי' כ"ו ולפ"ז הרי נודע דכל שספק אחד יותר מתיר מחבירו הוה ס"ס אף דלא נ"מ לדינא וכמ"ש המהרא"י הובא בש"ך בדיני ס"ס וא"כ גם כאן זה הספק דיותר מכדי אכילת פרס הוא מתיר יותר דאף שדרך שתייתו בכך מ"מ אינו מצטרף ובה"ג לא חשוב ס"ס משם אחד עוד נ"ל דלכך לא חשוב משם אחד דבאמת לפי מה דנסתפק אם יונק ביותר מכדי אכילת פרס ודרך התינוק לשתות כך שוב חצי שיעור מותר דהרי ר"י דאוסר חצי שיעור הוא משום דחזי לאצטרופי והנה הפרמ"ג סי' ס"ב נסתפק אי הפירוש דחזי לאצטרופי תיכף או בכשיעור אכילת פרס ולפ"ז אם התינוק אין לו כח לשתות בכדי אכילת פרס א"כ תמיד חסר השיעור ולא אסור מן התורה דלא שייך חזי לאצטרופי ואחשבי' לא שייך דמלבד דתינוק לא גרע משוגג דלא אחשביה אף גם דכל שאין לו כח יותר לא שייך אחשביה דבאמת רוצה לשתות יותר רק שאין בו כח וא"כ שוב ע"י הספק השני יצא מכלל איסור תורה ובכה"ג ודאי הוה ס"ס. ובזה מיושב היטב קושית המלמ"ל והמהרמב"ח הנ"ל דאם נימא דתינוק כיון שדרכו לשתות כך שוב מצטרף אף ביותר מכדי שיעור פרס שוב לא יהיה ס"ס כלל והכל שם אחד: מיהו ז"א ואדרבא אם לא יהיה ס"ס ודאי מהראוי לאסור וזה עיקר ראיית המלמ"ל והמהרמב"ח ועכ"פ ס"ס משם אחד לא הוה וז"ב. והנה רש"י כתב אלא אמר רבא וז"ל אלא מקום חלב לא מקום מעיין הוא וצריך הכשר אבל לא ניחא ליה טהור דהא לא אתכשר ומהשתא יכול לתרוצי בשלא לרצון. ונשאלתי בזה דהא רבא מתרץ משום דס"ס הוא וסבר דמעיין הוה. והשבתי בפשיטות דדברי רש"י סובבים על המסקנא דרבא מסיק דלאו מעיין הוא ומה דמטמא לרצון ושלא לרצון היינו בסתמא וא"כ מתרץ כאן דמיירי באומר בפירוש דלא ניחא לי' וז"פ. וראיתי בברכת הזבח שתמה על מ"ש הרמב"ם פ"א ממשכב הלכה ט"ז שחלב האשה אינה מטמא אדם רק כלים מד"ס וכתב הראב"ד שטעה בזה שמטמאין את הגויה ברביעית ע"י שתי' אבל במגע מטמאין אפילו במשהו וכתב הכ"מ דמאחר שיכולין להתפרש דברי הרמב"ם במגע ממילא ל"ק על הרמב"ם ותמה הבה"ז תרי תמיהי דאכתי לא יישב דברי הרמב"ם מהשגה הראשונה דהא מטמא אדם בטומאת גויה וכן הקשה המלמ"ל וגם דאכתי לא תירץ דלכלים וידים לא בעי רביעית כמ"ש הראב"ד ואני אומר דבמחכת"ה הכ"מ כתב שפיר דבאמת מדין טומאת גויה לא מיירי הרמב"ם כאן ובזה בעי רביעית וכבר הזכיר דין זה דבמשקין טמאים שיעורן ברביעית לענין פסול גויה בפ"ח מאה"ט הי"א יעו"ש וכאן מיירי רבינו מטומאת מגע ובאמת מטמא במשהו ולא בעי רביעית וזה אינו מטמא אדם רק כלים מדברי סופרים ודברי הכ"מ נכונים ועיין בתוס' בכריתות דף י"ג ד"ה וחלב ובר"ש במכשירין פ"ו משנה ז' ודו"ק היטב כי זה ברור מאד שהכסף עונה את הכל ועיין בחזון נחום פ"ו ממכשירין משנה וא"ו שהבין בפשיטות כן ולא חלי ולא הרגיש כלל בדברי הבה"ז וקושייתו ודו"ק ועיין ברמב"ם בפירוש המשניות בעדיות פ"א משנה א' ובתוס' יו"ט שם. ודרך אגב ארשום כאן מ"ש ביום ה' ויקרא כ"ח אדר שנת כת"ר להבחור החריף כמ"ר חיים הירש ראזע מברעזאן אשר כתב על דברת המפה"י בב"ק דף ע"ז במ"ש ליישב קושית היע"ד בהא דאמרו אם נגע טמאהו והקשה דהא משכחת באוכל פחות מכביצה וע"ז כתוב במפה"י דאיסורו חושבו ע"ש וע"ז הקשה דא"כ בפסחים דף פ"ה בשלמא למ"ד בכביצה דאית בה כזית ולית בה כביצה וגם בכריתות כ"א בבצק פחות מכביצה והשלימה לכביצה ולמה לא סגי בכזית דאיסורו חושבו וכן הקשה מתוס' פסחים ל"ג גבי שום ומקפה. אבל מכלם ל"ק דשאני כאן דשם טומאה אחת היא וכל דמחייב משום טומאת הגוף בכזית ממילא מתחייב גם משום טומאת בשר בכזית. ובזה יתיישב גם מה שהקשה דמשכחת לה באוכל בכדי אכילת פרס דלענין טומאה לא מצטרף ולענין אכילה מצטרף ולפמ"ש אתי שפיר דשאני כאן דשם טומאה אחת היא