שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ו׳ (ז׳)

והנה הרב החריף מוה' מאיר בראם ני' הקשה אותי ערב חג הסכות תרי"ד דלמה חשו מפני שמכשירה והא בעי שיהיה לרצון וכאן לא ניחא לי' באותה משקה שנופל על האתרוג והראיתיו שכן הקשה בשו"ת גינת וורדים הספרדי הובא בא"מ סוף ח"ב בתשובותיו סי' כ' וכ' הא"מ ליישב דכל משקה שתחלתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון מכשיר כגון בשביל שתודח הקערה הרי זה מכשיר וה"ה כאן כיון דעל הלולב ניחא ליה בהמים אף שעל האתרוג לא ניחא לי' בהמים מ"מ הו"ל תחלתו לרצון וע"ז אמר הרב החריף הנ"ל דאמת דכן נראה מרש"י חולין דף ט"ז אבל מהרמב"ם בפיה"מ פ"א דמכשירין ופי"ב מט"א ה"ב נראה שבעינן שיהיו תלושין ברצון ושיגע באוכלין לרצון ובה"ג ביאר דאם היה ניחא לי' תחלה במה שתלשו והניח אוכלין ברצון הוא דמוכשרים ולזה כוון הראב"ד בהשגות במ"ש בה"ג א"א לא תימא שנפל על האוכל בתחלה ברצון אלא שאם רצה בו בתחלה לשם דבר תלוש אף שנפל על האוכל שלא לרצון ואין בו רצון לא בתחלה ולא בסוף אינו מכשיר והיינו שכוון להשיג שכל שנתלש ברצון אף שעל האוכל לא נפל ברצון מכל מקום מוכשר והכ"מ לא עמד על הכוונה בזה והביא מהך דכפאה על הקערה ובאמת הרמב"ם שיכל ידיו לפרשה בע"א והנה אמרתי לו ראה דבריך טובים ונכוחים וכן מבואר בס' מרכבת המשנה פי"א מט"א ה"א ע"ש שביאר הדברים כן באורך וכמה דברים שעלו במחשבה ומצאתי שם וא"כ שוב קשה קושית הגינת וורדים.