שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ה׳ (ט׳)

ודרך אגב ארשום במה שראיתי בשיטה שם בשם שיטה הישנה שהקשה בהא דפריך ואי לא מצי לאהדורי אמאי חייב והיינו דגם מיתה פטור וע"ז הקשה דהא הו"ל חייבי מיתה שוגגין דפטור ולא זכיתי להבין הדברים דמלבד דאינו דומה דבשלמא חייבי מיתה שוגגין עכ"פ בר חיוב מיתה הוא שהרי עשה איסור רק שלא נתכוין לעשות רק ששגג והקלה התורה שלא יתחייב מיתה בשוגג עכ"פ עבר עבירה בשגגה אבל אנוס דהוא לא רצה והתורה פטרה דאנוס הוא וכדכתיב ולנערה לא תעשה דבר וא"כ אף תשובה א"צ דהרי היה לבו לשמים ומה הי' לו לעשות כי חבירו אנסו ואיך שייך שיפטר עי"ז מתשלומין הא אינו בגדר בר חיוב מיתה אלא אף אם נימא דדמי לשוגג אכתי מה קושיא דשפיר פריך בש"ס דלמה לי' לאביי למפטרי' מחיוב ממון משום דהו"ל חייבי מיתות שוגגין הא בלא"ה פטור דכל שפטור בשביל שאנסו גם על הממון פטור שזה אנסו כמ"ש התוס' מיהו י"ל דהשיטה לא ס"ל סברת התוס' וס"ל דמכל מקום חייב דהרי נהנה בגרונו וכריסו וחייב בממון אבל צ"ע כמ"ש דאינו בגדר מיתה וגם קשה לי לפמ"ש הרמב"ם וטוש"ע דהאוכל דבר איסור תורה בשוגג פטור מלשלם דהא נפשו של אדם חותה מן האיסור וא"כ גם כאן כל דהיה אנוס נפשו חותה מן האיסור ולא מקרי נהנה וצ"ע בכ"ז וא"ל דחייב על היזק דעשה לחבירו דזה אינו דעל זה בודאי אנוס הוא ואונס כי האי חשוב אונס גמור ופטור ועיין מח"א הלכות נזקי ממון סי' ה' וצע"ג בכ"ז. ובדברי רבינו אפרים שכתבתי למעלה יש ליישב עוד דבאמת לצאת ידי שמים חייב במזיק מתנות כהונה וא"כ קאי הפטור לענין לצאת י"ש וא"ל דא"כ לא שייך קלב"מ דהא לצאת י"ש חייב אף בקלב"מ דז"א דמלבד דדעת המהרש"ל דהיכא דעבדינן ליה החומרא פטור אף לצאת י"ש ועיין קצה"ח סי' כ"ח ובזה ממילא מיושב קושית השיטה ישנה הנ"ל דהא הוה חייבי מיתות שוגגין דלפירוש ר"א א"כ אין החיוב רק לצאת ידי שמים וכל דאינו חייב מיתה ולא עבדינן החומרא שוב לא מיפטר ועיין קצה"ח שם אף גם דלרנבה"ק הרי אף שאינו רק לשמים מ"מ פוטר דהרי גם כרת אין עושין הב"ד החיוב וכמ"ש הצל"ח בפסחים דף כ"ט וא"כ כאן אזיל הסוגיא אליבא דרנבה"ק ושפיר חייב לרנבה"ק וקאי הפלוגתא לענין לצאת שמים ודוק היטב כי הוא חריף ועמוק ת"ל