שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ז (ב׳)

יקרתו לנכון הגיעני היום והב"ד הביאה הרבה מכתבים הנחוצים ובכל זאת נתתי לזה משפט הקדימה יען כי הוא ענין חמור איסור כרת ועירוב מקוואות שנו כאן. והנה שאלתו היות בהסביבה של עיר זאלצבורג אין להם מקוה מסביב ועד מהלך ד' וה' פרסאות. וזה מקרוב הקים שר אחד בית מרחצאות לרפואת העם ולתענוגי השרים והוא עד"ז ממעיין נובעת מים מלוחים ומרים וזוחל לחוץ סביב גדותיו במורד ההר והמשיך מימיו על גבי סילונות של חרסי אדמה מעשה קדר חלולים משני ראשים אל תוך חפירה אחת אשר הוא בתחתית ההר ועל החפירה בנו בית מפואר והבדיל את החפירה באמצע וכותל מאבנים מחוצבות משטח האדמה עד תחת קורת הבית ובאמצע הכותל הניח רוח אשר תיבה מרובעת של מתכות ברזל חלול ופתוח משני ראשים נתן ונתחזק שמה כדי שיעברו המים מהחפירה ראשונה אצל המעין אשר מי המעיין תמיד זוחלין לחוצה אל תוך החפירה השנית והוא כשני מקוואות זו אצל זו אך הכותל מבדיל ביניהן והחפירה הראשונה נעשה לרחוץ בה בצונן ובהחפירה השניה רוחצין בתוכה בחמין ע"י מים של יורה גדולה שנתייסד שם להחם את המים ואח"כ יורדין המים מן היורה ע"י מרזב אל תוך המקוה ועל צד המעיין נעשה ב' צירים של ברזל אשר הדלת מטבלא של ברזל מסובבת עליהם לסגור ולעכוב את הזחילה ולפתוח בעת הצורך כי כדי שלא יסריחו המים החמין מחליפין פעם או פעמים בכל שבוע בחפירה ראשונה ומימי החפירה השניה נמוכים המה ממימי החפירה הראשונה כדי להקל להחם ולהחליף ולכך בעת אשר ישוער כשנתמלא כל צרכיה אז נסגר הדלת לעכב הזחילה ובעת שצריך להחליף את המים אז נפתחה הדלת ובכל חפירה וחפירה יש כמה וכמה שיעור מקוואות ולמעלה על כל שפת חפירה וחפירה נקבע שם סילון אחד בהחפירה הראשונה הוא מחמת דמי המעיין זוחלין תמיד לתוכה ונקבע שם בצד סילון אחד אשר מי החפירה זוחלין תמיד לחוץ על גבי הסילון הזה ונגרים במורד וע"ג החפירה השניה נקבע סילון אחד על שפתיה אשר בעת שצריך להחליף את המים נשאבו מי החפירה הזאת בכלים ע"י פועלים של השר ושופכין את המים לחוץ ע"ג סילון זה ולפעמים לא נשאר רק איזה סאה ואחר כך פותחין את הדלת עד שנתמלא ממים נקוים די צרכיה ונסגר כבראשונה והחפירה מרוצפת באבנים על קרקעיתה אבל החפירה הראשונה אצל המעיין אשר רוחצין שמה בצונן מרוצפות בנסרים אשר רק מונחים ומסודרים זו אצל זו על קרקעיתה עד כאן השאלה.