שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ה (ב׳)

אכתוב לו איזה הערות מה שאמר לי כבוד אאמו"ר הרב הגאון ני' לכתוב לו במה שהעיר הנוב"י דסמוך לווסת הוא דאורייתא ווסתות עצמן דרבנן ואמר לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן וכבר קדמו קצת הרא"ה בבד"ה וע"ז אמר כבוד אאמו"ר ני' דלא צריך הנוב"י לחלק בין שמא מת ובין שמא ימות רק באמת ווסתות עצמן הוה ריעותא מדלא ארגשה ואף דאמרינן ארגשה ולאו אדעתה זה אינו רק לקדשים כמבואר ריש נדה ואך זהו בעת ווסת עצמו לא הוה רק דרבנן מדלא ארגשה אבל סמוך לווסתה יש לחוש שמא תרגיש. ולכאורה דבר גדול דיבר בזה. אמנם אני אמרתי דהרי לפי מה דמבואר בנדה דף ט"ו דלמאן דאמר ווסתות דרבנן מותר לבא עליה כשהיא ישינה וא"צ לשאלה לפ"ז יקשה למה לא ניחוש שמא ארגשה ואיך יבא עליה ואף דאמרו ריש נדה אגב צערא מתערא אבל אכתי באמת דלמא תתערא ולכך הוצרך לחדש דלשמא מת לא חיישינן ודו"ק ויש להאריך בזה בסוגיא שם ובדף ט' ואין הזמן מסכים אתי עכ"ל הטהור ואני השבתי למרן ע"ז מה שמחדש אביו הגאון ני' כבר קדמו בעל סד"ט. והא דכתב הדר"ג ני' דלמא ארגשה ולאו אדעתה אמרינן רק בקדשים לא זכיתי להבין דודאי חששא זו רק דרבנן היא ולכך ווסתות דרבנן היא. ומה שהשיב מסוגיא דף ט"ו והיא שיטת הרמב"ם פ"ד ה"ט דס"ל אפילו ישינה נראה דהבין אפילו בשעת ווסתה מותר לבא עליה ולכך הקשה דלמא תתערה.