שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (ט׳)

שוב ראיתי בכו"פ שדרך ג"כ בכעין זה והמעיין יראה ההבדל שבינו לביני, ובזה מיושב מה שהקשה הכו"פ שם מהך דיבמות פ"א דמוקי לה ר"א משום דהוה דבר שיש לו מתירין ואפ"ה לא בטל. הנה ל"מ אם נימא דכל שלא הוציאו האיסור שייך דבר שיש לו מתירין פשיטא דל"ק אלא אף אם נימא דכל שבטל הטעם אף גוף הדבר מותר ג"כ לק"מ דכבר כתבתי דלטעמו של הר"ן בענין דבר שיש לו מתירין משום דהו"ל מין במינו שייך דבר שיש לו מתירין אף בטעם וא"כ יש לומר דאף דאנן לא קיי"ל כטעמו של הר"ן היינו דוקא בדבר שגם כעת הוא אסור רק שיהי' מותר אח"כ שפיר אמרינן דסוף סוף כמו שהוא כעת אנו דנין והו"ל איסור והיתר ונקרא מב"מ אבל שם בהך דר"א דגם כעת הוא מותר א"כ בזה חידש הר"ן דגם באינו מינו הו"ל כמינו כיון שגם כעת יש לו היתר א"כ בזה כ"ע מודו דהו"ל דבר שיש לו מתירין אף בטעם ובזה י"ל גם מנדרים וע"פ דרך הנ"ל. ובזה יש ליישב הרבה קושיות. ובאמת לולא שאיני כדאי הייתי אומר דאף באיסור בלוע לא יהיה שייך דבר שיש לו מתירין דכיון דכל הטעם הוא משום דעד שאתה תאכלנו באיסור א"כ זה שייך כל שרוצה לאכול האיסור ממש א"כ שייך עד שתאכלנו באיסור אבל כאן שיש איסור נבלע בו א"כ הכי בשביל זה לא יאכל החתיכה שמעורב בו האיסור בשביל האיסור שאינו רק נבלע בו וגוף החתיכה מותרת וגם האיסור בטל והכי יהי' הטפל חמור מן העיקר ואדרבא יש לומר דהעיקר גורר הטפל להיות מותר ובזה יש ליישב הרבה קושיות של האחרונים ואכ"מ להאריך ועיין שעה"מ פט"ו ממאכלות אסורות. והנה לכאורה יש להבין בהא דפריך הש"ס ביבמות דף פ"ב דר"א בדותא היא דאי לכהן משרי שרי ואי לישראל לעולם אסור והקשה הר"ן לשיטת הרי"ף דפת שאפאה עם הצלי דהוה דבר שיש לו מתירין כיון דמותר בלי בשר וא"כ כיון דלכהן משרי שרי יהיה מקרי דבר שיש לו מתירין וכתב דמה לישראל בהיתירו של כהן סוף סוף לישראל אסור ע"ש. ואכתי צ"ב דכל הטעם דדבר שיש לו מתירין הוא משום דעד שתאכלנו באיסור והיינו דלמה לך הביטול אוכלו בלי ביטול ובהיתר וא"כ כמו דפת שאפאה עם הצלי אמרינן דהוה דבר שיש לו מתירין דאף דבכותח אסור בלי כותח יכול לאכלו מכ"ש בזה כיון דיוכל הכהן לאכלו וחטאת ניתן לאכילת כהן ואין לו הפסד כ"כ למה לא נימא דהו"ל דבר שיש לו מתירין ואין לומר דהו"ל דבר שיש בו הפסד דלכהן אינו שוה כ"כ כמו לישראל והוה כמו הגעלת כלים דכתב הרשב"א דכל שצריך הוצאה ל"מ דבר שיש לו מתירין דא"כ איך קרי לי' ר"א דבר שיש לו מתירין וא"כ מה מקשה וצריך לומר דלשיטת הרי"ף כפי מה שפירש הר"ן בנדרים דף נ"ב שם הוא תלוי במה שנתקרב להיתר טפי ומקרי מב"מ א"כ כל שלישראל אסור לעולם וא"כ לגבי' לא מקרי מב"מ ושפיר בטל ושפיר פריך הש"ס וכמ"ש הר"ן שם.