שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (כ״א)

ובאמת בזה דברי המג"א נכונים אבל כ"ז הוא באיסורא בלע ולא שיהיה נעשה עי"ז בב"ח וכמ"ש ודו"ק כנלפענ"ד ברור. שוב ראיתי כי גם בשעה"מ פי"א ממ"א כתב דסברת הרי"ף דכל שנרגש הריח לא שייך בטל בששים דהוה כמו דבר שנרגש הטעם ביותר מששים ונהניתי. ובזה נראה לפענ"ד דלדידן דמב"מ בטל ודאי ל"ש ריחא מלתא דהא לא נרגש הריח של איסור ודוקא לרב דס"ל דמב"מ במשהו או במבשא"מ דנרגש האיסור הוא דשייך לאסור וכן מצאתי בשעה"מ שם שביאר כן בהדיא ונהניתי. והן נסתר מחמתו מ"ש הכו"פ סי' ק"ח ס"ק ז' ע"ש גם הדרא קושיתו לדוכתא דנאפה שתי הלחם עם שאר פת ואינו אוסר הפת אבל אין תנור מקדש דאל"כ תפסול בלינה וא"כ שוב אינו אוסר ולמה לא ידחה יו"ט ומ"ש בזה דכיון דאינו קדוש רק קדושת דמים יש לו פדיון והו"ל דבשיל"מ ע"י פדיון ז"א דמ"מ מב"מ במשהו לא אסר דאינו נרגש הריח ובגוף קושיתו כבר כתבתי הרבה בכמה תשובות בזה ובחידושי לרמב"ם ואכ"מ להאריך וגם בפת בפת לא שייך ריחא כלל כמ"ש המרדכי ועיין ש"ך ס"ק ט"ו. ודרך אגב ארשום מה שמצאתי בתורת הבית הארוך בבית רביעי סוף שער הרביעי דפוס ווין דף פ"ב שם מביא הרשב"א קושית התוס' דלמה קאמר בע"ז דף ע"ג טעם על טבל משום דכהיתירו כך איסורו ות"ל דהו"ל דבשיל"מ ותירוץ של ר"ת בתוס' שם וכתב הרא"ה דלק"מ דר"א שם הוא דס"ל דהו"ל דבשיל"מ ור"י לא ס"ל כן ע"ש ותמה עליו במשמרת דמי איכא אדם שיחלוק על ברייתא דהובא בנדרים דף נ"ח דר"ש ס"ל דטבל הו"ל דבשיל"מ ואני תמה מאד דהא רבו הרמב"ן ז"ל בחידושיו על ע"ז כתב כן דר"י ס"ל כרבנן דר"ש וכ"כ במלחמות פרק ב' דפסחים דר"י דאמר כל האיסורים שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויי"נ והא טבל דבשיל"מ הוא ולא להוציא מן הכלל כיוצא בו ותנ"ה. והנה אף שלשונו במלחמות תמוה דמה כוונתו במ"ש ולא להוציא מן הכלל כיוצא בו וכוונתו רצויה דאם נימא דדבשיל"מ גם ר"י אית לי' הך כללא למה נקט טבל ולא אמר דבר אחר כיוצא בו שהוא דבשיל"מ וע"כ דגם טבל אין טעמו משום דבשיל"מ רק משום דכהיתירו כך איסורו כדמפרש שם וא"כ מוכח דר"י לא ס"ל הך ברייתא דר"ש בנדרים וא"כ דברי הרא"ה הן הן דברי רבו ורבינו הרמב"ן ז"ל והרשב"א קרא אותו דברי שבושין ומהתימה שהרשב"א בעצמו הביא דברי הרמב"ן שבחידושיו לע"ז שם ולא הזכיר סוף דברי הרמב"ן שם וגם רבינו יונה בשטה כת"י הובא בשעה"מ פ"א מחמץ ה"ה כתב כן דר"י לא ס"ל זאת והשעה"מ הפליא עליו דאיך אפשר דר"י פליג על הך כללא דדבשיל"מ ומלבד שלא ראה דברי הרמב"ן במלחמות ועיין בטעם המלך שם אף גם דלא ראה דברי הרמב"ן בחידושיו לע"ז ודברי הרא"ה והרשב"א במשמרת ועיין בצל"ח ביצה דף ד' דגם הוא הפליא על הרמב"ן ונעלם מעיניו כל זאת שוב ראיתי בריטב"א בחידושיו לע"ז שם שהביא בשם הרא"ה בהדיא כמ"ש בבדק הבית דרבנן פליגי על ר"ש וכמ"ש הרמב"ן בע"ז שם ודוק. והנה בירושלמי במס' חלה אמרו שם דר' יוחנן ס"ל טבל אינו בטל ברוב ולדברי הרמב"ן צ"ל דזה לאו משום דבשיל"מ רק משום דכהיתירו כך איסורו. אך אי קשיא הא קשיא הא בירושלמי שם אמרו דרשב"ל משום חזקי' אמר דבטל ברוב ולשיטת הרמב"ן ע"כ משום דהוא ס"ל דלא החמירו בדבשיל"מ וכרבנן דר"ש וגם כהיתירו כך איסורו לא ס"ל וא"כ תימה בהא דפריך בב"מ דף נ"ג ואם איתא לדחזקי' הו"ל דבר שיל"מ ומה קושיא הא חזקי' לשיטתו לא ס"ל דבר שיל"מ וגם ר' יוחנן תלמידו לא ס"ל כלל הך דדבר שיש לו מתירין וכרבנן דר"ש ורב אשי הוא דחידש ענין דבר שיל"מ ועכ"פ על חזקיה ל"ק כלל וצע"ג ועיין ש"ך סי' ק"ב ס"ק ג' שכתב דבדבר שיל"מ אזלינן בתר שמא והביא ראיה ממ"ש התוס' והרא"ש דמ"ש רבא דבמין במינו אזלינן בתר שמא הוא בטבל והרי טבל הו"ל דבר שיל"מ וע"כ דבדבר שיל"מ אזלינן בתר שמא ע"ש. ולכאורה לפ"ז לדידן דאמרו בע"ז דף ע"ג דטעמא דטבל משום דכהיתירו כך איסורו א"כ לא אזלינן בתר שמא ולפ"ז שוב ל"ק קושית התוס' דבירושלמי נתן טעם משום דהו"ל דבר שיל"מ ולפמ"ש נ"מ בדבר שאינו שוה בשמא ודו"ק. ובאמת לפענ"ד נראה דתלוי בטעמו של דבר שיל"מ דלהת"ח דהטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ובא"מ אינו נקרא ההיתר ע"ש ההיתר א"כ זהו דתלוי בשמא אבל לטעם של הר"ן דמב"מ מחזק אחד את חבירו א"כ זהו שייך בטעם אבל מה יועיל זה השמא ולכך יש לומר דלא כתב הת"ח טעמו של הר"ן משום דס"ל דתלוי בשמא משא"כ אם נימא דתלוי בטעמא שייך סברת הר"ן ודו"ק. אחר שנים רבות מצאתי בספר הישר לר"ת בע"ז סי' תק"א שכתב שם להקשות דאמאי טבל שלב"מ בנ"ט והא הו"ל דבר שיל"מ וכתב דמיירי שאין הבעלים בפנינו אח"כ הקשה מחמץ בפסח בתערובות דהוא בנ"ט והא הו"ל דבר שיל"מ וכתב דדוקא אם יש בתערובות ממש הוא דהוה דבר שיל"מ משא"כ כשאין בו ממש רק טעם בעלמא ע"ש שיש קצת ט"ס והנה מצאנו אשר נעלם עד עתה מ"ש הטור סי' תקי"ג באו"ח דדבר שיל"מ לא שייך באין בו ממש וכ"כ הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב והש"ך האריך לתמוה ע"ז והרי מבואר בהדיא בר"ת ואף דר"ת כאן ס"ל אף בא"מ שייך דבר שיל"מ אי אפשר לומר דהחילוק דיש בו ממש או רק טעם לא קאי רק על א"מ לבד דא"כ אכתי קשה במב"מ בתערובות בחמץ בפסח למה לא הוה דבר שיל"מ ור"ת ס"ל דאף במב"מ בחמץ בששים וכמה מילי מעליותא איכא למשמע מדברי ספר הישר הנ"ל שנעלם מכל הראשונים ואחרונים וגם בחבורי יד שאול הלכות חדש הארכתי בזה ולא ידעתי מדברי הס' הנ"ל. ובזה נראה לפענ"ד דמ"ש ר"ת דגם תרומה במשהו דכעלותו כך איסורו ועיין תוס' זבחים דף ע' גבי והוא בכלל טבל ומחלקו בין יבש ללח ותמה בחידושיו שם דא"כ יבש נמי ולפמ"ש ר"ת בספר הישר הנ"ל יש לומר דר"ת מפרש דמה דאמרו בטבל כעליתו כך היתירו ולא אמרו משום דבר שיל"מ מיירי כשנימוח ואין בו רק טעם ולכך תרומה דומיא דטבל דנימוח ג"כ לא בטל אבל ביבש דבטבל מקרי דבר שיל"מ ולא תקנו משום עליתו כך היתירו ממילא גם בתרומה לא תקנו ודו"ק היטב: