שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ו (כ׳)

והנה אחר שנים רבות בשנת תרי"א טו"ב אדר שני בלמדי מס' מקוואות מצאתי דבר נפלא ברמב"ם בפ"ד משנה א' המניח כלים תחת הצינור כתב וז"ל ובתחלה אקדים לך שדבר המשנה כלה הוא בגולה שלא יפסול את המקוה וזה כמי שהתבאר בתוספתא בזאת ההלכה צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ואח"כ חקקו אינו פוסל את המקוה וכבר התבאר בש"ס ב"ב דף ס"ו סבת זה והוא שהעיקר אצלינו שאיבה דרבנן ר"ל שמקוה עשוי ממים שאובים אמנם הוא פוסל מדרבנן ולזה נסתפקו אם הי' עומד העץ בקרקע ובנאה ואח"כ חקק בה גולה ולא יסתפקו בזה אם חקקו ולבסוף קבעו לסבה אשר הביאו הואיל ותורת כלי עליו בתלוש שכל מה שיזול עליו הנה הוא בתלוש ע"ש הנה האיר עינינו במה שנתקשו כלם וכמ"ש למעלה דהיאך פסקו הטוש"ע וכל הפוסקים דבחקקו ולבסוף קבעו הוא דפסול אבל קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה והא בב"ק אמרו שאני שאיבה דרבנן וא"כ בכלו שאוב דהוא מן התורה איך הכשירו וכבר הבאתי למעלה קושית הנוב"י מהד"ת סי' קמ"ב והגאון מהרא"וו בביאורו לש"ע וכבר קדמם המהרח"ש שהפליא בזה. וכעת ראיתי שבשו"ת חתם סופר סי' קצ"ח הרחיב הדיבור בקושיא זו כמעט שלא מצא מענה ולפמ"ש הרמב"ם אתי שפיר דהרמב"ם ז"ל מפרש הא דנחלקו ר"א ורבנן בקבעו ולבסוף חקקו היינו לפי שכל שהמקוה כשרה רק שהמים הם שאובין ונמצא שהמקוה עשוי ממים שאובים זהו רק דרבנן אבל בחקקו ולבסוף קבעו שהמקוה גופה תורת כלי עליו בתלוש שכל מה שיזיל עליו הנה הוא שאובין ובזה פסול לכ"ע ולא נסתפקו כלל בזה וזו סברא ברורה לפענ"ד ולדבריו מה דאמרו שאובה דרבנן היינו שהמקוה שעשוי ממים שאובין אינו רק דרבנן ואף דבכלו שאוב הוא מן התורה אבל כאן באמת הוה בנין במחובר לקרקע ועכ"פ אין המקוה בעצמותה שאוב דהיינו תורת כלי ובזה לרבנן אינו פוסל את המקוה אבל אם הי' תורת כלי עליו בתלוש פסול מה"ת וזה דאמרו בב"ב א"ה חקקו ולבסוף קבעו נמי ומשני שאני התם דהוה עליו תורת כלי בתלוש והיינו דבזה הוה גוף המקוה שאוב דהוה פסול תורה ודוק היטב. והנוב"י שם רצה לחלק בין אם הצינור בעצמו הוא המקוה או שהמקוה בפ"ע בקרקע והצינור בא לפסול המקוה ע"ש ובאמת דמלבד דגוף הסברא לא מסתבר אף גם דמה שהביא ראיה מהרשב"ם ד"ה ומתמה גמרא מכלל דשאיבה דאורייתא וכו' ובאמת שם אליבא דר"א קיימינן דאמר אף בחקקו ולבסוף קבעו כשר כל ששאיבה דרבנן ולכך מחלק שפיר בין שהצינור הוא עצמו מקוה או שהמקוה בפ"ע כשרה דכל שהיא כשרה אף שהצינור חקקו ולבסוף קבעו אינו מהראוי לפסול אבל להיפך לומר לרבנן חילוק דאף שקבעו ולבסוף חקקו פסול אפ"ה כל שהצינור בא לפסול המקוה כשר זה לא מסתבר כלל לפענ"ד. שוב ראיתי דהכוונה ברמב"ם פשוטה דהוא ס"ל שאוב מדרבנן אפילו בכלו שאוב כדמשמע מדבריו פ"ד ממקוואות ולכך אמר דמקילין משום דשאוב מדרבנן וא"כ נהפוך הוא דמבואר ברמב"ם להדיא דאם שאוב פסול מה"ת לא מקילינן בקבעו ולבסוף חקקו וא"כ אדרבא מזה תיובתא על הפוסקים