שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ו (כ״ב)

ובזה מיושב היטב מה דהקשו המפרשים מהיכא מוכח דעוסק במצוה פטור מן המצוה והא לפי דעתם חשבו שיוכלו לטהר עצמם ועפ"י בסוכה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם הם ידעו דטמא אסור בקדשים רק שסברו בשביל דהם עוסקים במצוה לכך לא הוו בכלל טמאים ושפיר מוכח. והנה בלמדי עם תלמידיי ני' פרק הישן שנתרי"ב בר"ח אלול הקשו אותי דמהיכן מוכח דעוסק במצוה פטור מן המצוה הא שאני מת מצוה דדחי פסח כדיליף מולאחותו כמבואר בברכות דף י"ט ע"ב ואף אם הי' מת מצוה ופסח בבת אחת ג"כ הי' נדחה פסח (אך להמעיין בתוס' ד"ה משום ימצא דשם לא הי' מת מצוה גמור דהי' יכול להיות ע"י טמאים ע"ש היטב) ובאמת שהיא לכאורה תימה רבה. אך נראה דבאמת יש לומר דפסח היא עשה שיש בה כרת ואינו מהראוי שמת מצוה ידחה וגם כאן אח"כ בצריכותא דה"א דפסח שיש בו כרת לא ידחה אף שעוסק במצוה ורק דבאמת פסח יש לו תשלומין בשני כשהוא טמא וא"כ בכה"ג שפיר מסתבר שהמת מצוה ידחה ובאמת יעשה פסח שני. ולפ"ז זהו לפי האמת אבל אז דלא ידעו שטמא נדחה לפ"ש וא"כ שפיר נלמד דעוסק במצוה פטור מן המצוה ודוק היטב. והנה לכאורה קשה לי לשיטת הראב"ד דהי' שוחטין עליהם קודם טבילה והזאה ואח"כ עבר זמן שחיטה ק"ל טובא דהרי אמרו בסנהדרין מ"ז דאכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו הואיל ונדחו ידחו ומפרש הש"ס שם דאפילו שיש בידו לחזור נראה ונדחה הוה דיחוי והתוס' כתבו שם דאף דיחוי מעיקרו ס"ל לר' יוחנן דהוה דיחוי א"כ מכ"ש בנראה ונדחה א"כ כאן הוה נראה ונדחה שהרי בשעת שחיטה היו יכולים לטבול ולהזות ולשחוט אח"כ אם כן אחר שעבר זמן שחיטה הוה נראה ונדחה ובכה"ג הוה דיחוי בודאי ועדיף מכל נראה ונדחה דשם נראה ממש וכאן בעת שנראה לא הי' נראה ממש רק שהי' יכול להיות נראה וא"כ הו"ל נראה ונדחה ואיך ביקשו שיהיו יכולין לשחוט ולזרוק עליהם. ולכאורה רציתי לומר דאדרבא כיון שהי' צריכין למעשה שיטבלו ויזו עליהם א"כ הוה כלא נראה מעיקרא והוה דיחוי מעיקרו אלא דאכתי קשה למ"ד דגם דיחוי מעיקרו מקרי דיחוי. אמנם נראה לפמ"ש דמה שחשבו שמותר בלא הזייה וטבילה הוא משום שהם עוסקים במצוה ואינם בכלל טמאים שוב לא שייך בזה נראה ונדחה דהם גם כעת נראים דהם אמרו שאינם בכלל טמאים כלל וא"כ אתי שפיר ודוק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים. והנה בהך דקבעו ולבסוף חקקו שנתקשו כלם דהא בב"ב אמרו דוקא בשאיבה דרבנן מועיל הקביעות ולבסוף בנה כעת נראה לי דבר חדש דהנה דברי הרא"ש בתשובה כלל ל"א סי' ז' הם תמוהים במ"ש דאם נתחברו בבנין עם הקרקע או שמונחים בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורים והדבר תמוה דבמה יתבטלו דכל שלא נעשו מתחלה לשמש עם הקרקע במה יתבטל וכבר האריך בזה בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סימן קל"ז. ולפענ"ד נראה דהנה בפ"כ דכלים מבואר במשנה ה' כופה שקבעו בנדבך קבעו ולא בנה עליו בנה עליו ולא קבעו טמא קבעו ובנה עליו טהור ולפ"ז ראינו דאף בנין בלי קביעות וכן להיפך קביעות בלי בנין טמא אבל בנין וקביעות ביחד מועיל ע"ש ובזה ביאר בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' ל"א לענין השליבות של עץ כיון שקבעו בבנין והוה מים שצפו עליהם הוה כבנין הוה כקבעו ובנה עליו ובזה מיושב כל תלונת הט"ז סי' קצ"ח עליו והאריך בזה בסדרי טהרה שם ס"ק ס"ג ע"ש. הן הן דברי הרא"ש בתשובה דמה שהגדולים פסלו אותן המקואות שהמים באים להם ע"י הסילונות הוא בשהסילון מונח ע"ג קרקע ולא נתחברו בבנין עם הקרקע אבל אם נתחברו בבנין עם הקרקע או שמונחים בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורים והיינו דקביעות ובנין ביחד לכ"ע מתבטל לגבי הקרקע ולכך כל שמונחים בתוך הקרקע והמים צפין ע"ג קרקע או שנבנה עליו א"כ הוה קביעות ובנין ביחד וזה מותר אליבא דכ"ע וז"ב כשמש לפענ"ד. ומעתה כל הא דפלפלו הש"ס ב"ב הנ"ל בצנור מיירי שמונח על שטח הקרקע ולא נתחברו לא בבנין עם הקרקע וגם לא טמונים בתוך הקרקע כמ"ש הרא"ש בהדיא ובזה צריך לטעם דשאיבה דרבנן אבל הטור שכתב גזית שקבוע בארץ ונתמלא במי גשמים וא"כ המים צפין ע"ג הוה כבנין וקבעו ולכך אם קבעו ולבסוף חקקו הי' מועיל וכן בתשובת הרשב"א המבואר בש"ע ס"ז בהג"ה מיירי בקבעו ובנה עליו דבזה מועיל כל שקבעו ולבסוף חקקו אליבא דכ"ע ולכך כתב המחבר בסעיף מ"ח דאם הסילון של מתכות מחובר לקרקע כשר והנוב"י סי' קל"ז נתקשה בזה דהא בעינן שיהי' נעשה מתחלתו לשמש עם הקרקע וכ"כ בדג"מ שם. ולפמ"ש אתי שפיר דזה דוקא כשעומד בקרקע בלי חיבור ואינו טמון בקרקע ובאופן שיהי' כמו בנין וקביעות אבל כל שמחובר עם הקרקע והיינו ע"י בנין בזה סגי אף שאינו טמון בתוך הקרקע וז"ש הרמ"א שם ואין חילוק בין אם טמון תחת הקרקע או לא והיינו שהטמינה אינה מעלה רק דהוה כבנין אבל כל שנבנה עם הקרקע בודאי מועיל כמ"ש הרא"ש אבל צינור שמיירי שלא נתחבר להקרקע באמת אינו כשר רק בשביל דשאיבה דרבנן אבל לטבול בתוכה באמת אסור וז"ב כשמש לפענ"ד וכ"כ הרא"ש בסוף נדה לפרש דשוקת שבסלע דה"ה אם קבע האבן וחברו בקרקע ואח"כ חקקו כדאיתא בב"ב והיינו דבעינן קבעו ולבסוף חקקו אבל כאן צריך שיחברה בקרקע ע"י בנין וז"ב. ומה שהקשה הנוב"י ממה דאמרו בשבת דף נ"ח של בהמה ועשאו לדלת אעפ"י שקבעו במסמרים טמא ולפמ"ש לק"מ דהא שם הוה חקקו ולבסוף קבעו ובודאי טמא אף שקבעו במסמרים ובעינן שיהיה מתחלתו נעשה לשמש עם הקרקע וראיתי בב"ח בסי' קצ"ח שהאריך בזה לחלק בין אם הי' מתחלה שם כלי עליו דאז ל"מ מה שקבעו אח"כ בין אם לא הי' עליו שם כלי והיינו כמו שחלקו בין קבעו ולבסוף חקקו בין חקקו ולבסוף קבעו גבי צינור מכ"ש לענין שיטבול בתוכו או ע"ג דשייך גזירת מרחצאות בודאי ל"מ אף שהי' ע"י בנין רק בקבעו ולבסוף חקקו וז"ב ונכון. גם מ"ש הב"ח לאסור בכ"ח משום גזירת מרחצאות והאריך דלפי המסקנא גם כן דטעם משום גזירת מרחצאות והש"ך חולק עליו בס"ק מ"ג. ולפענ"ד הי' נראה דדברי הב"ח נכונים ולא מטעמי' דכיון דלהס"ד דמשום גזירת מרחצאות אסרו בכ"ח משום זה וכמ"ש התוס' שם אם כן אף למה דמסיק הש"ס משום בעתותא מכל מקום מה שהי' נאסר לפי הס"ד גם לפי המסקנא נשאר וכמ"ש התוס' ביבמות דף מ"ב לענין מינקת דאף דהש"ס נתן טעם אחר מ"מ מה שיוצא לדינא לפי הטעם ראשון זה לא נתבטל ע"ש וה"ה כאן. ובזה מיושב היטב מה דפסק בש"ע או"ח סי' קנ"ט ס"ז דאין ליטול לידים מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קיבול ובט"ז תמה שם דהא בנט"י דרבנן מהראוי לומר דלא מחשב קבוע אף שקבעו ולבסוף חקקו דהרי מה"ת הוה כלי ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דשם דחברו בבנין בכותל פשיטא דחשוב מחובר וכמ"ש ועיין בתוס' בשבת י"א ע"ב ד"ה אלא דאף דאין כרמלית בכלים מ"מ כיון דהגת נתחבר לקרקע לא שמיה כלי ע"ש הרי דכיון דמחובר לקרקע על ידי בנין בטל מתורת כלי הרי דלענין איסורא דרבנן כמו כרמלית הוה כרמלית ועיין שו"ת פמ"א ח"ג סי' מ"א מ"ב יעו"ש. והנה מצאתי כעין זה דכל שטמון בקרקע יש לו דין קרקע לענין שבת ג"כ כדאמרו בשבת דף קכ"ו כי פליגי דחברינהו בארעא ופירש הר"ן וכן קיי"ל בטוש"ע א"ח סי' ש"ח דחביות הקבורים בקרקע לגמרי דמי לכיסוי קרקעות אבל בכסוי הכלים המגולים אעפ"י שמחובר לקרקע דמי לכסוי כלים הרי דטעון בקרקע שאני ואף דהתם במגולים אף שחברו בקרקע ע"י טיט הוה ככלים התם שאני דאינו רק שנראה ככסוי קרקע ולכך כל שהוא מגולה אינו נראה ככסוי קרקע אבל עכ"פ מבואר שם בדף קכ"ה כיון דחברי' בארעא כגופי' דארעא דמי והא דבעי נתיצה הוא משום דמכל מקום שייך ביה יותץ דהתורה ארבי' דבעי נתיצה אבל יש לו דין גופא דארעא ודו"ק. ודרך אגב אזכור מה שתמהתי על שו"ת נטע שעשועים קי' כ"ד שהאריך בענין ניצוק וקטפרס והעלה דבנהר ודאי הוה ניצוק וקטפרס חיבור ע"ש שתמה על הריב"ש שכתב דמעולם לא שמענו שיהיה ניצוק חיבור. והנה בתוס' בכורות דף נ"ו ד"ה אין מבואר בשם ר"ת בזה"ל ונראה שהם בטלים ברוב שהרי כל הנהרות מחוברין לים הגדול ביותר מעירוב מקוואות ותחלת הנהרות אינם קטפרס שזה דרך חיותן ואין הקטפרס מחברן הנה מבואר דאם הי' קטפרס לא הי' נקרא חיבור בשביל דקטפרס אינו חיבור וא"כ סתם נהרות כל שאין בהם מ"ם סאה רק ע"י קטפרס לא הוה חיבור ושאני התם דעיקר הפסולין משום דהוה מי גשמים מעורבין אבל כל שהפסול בשביל שחסר מהשיעור הקטפרס אינו חיבור וז"ב ועט"ז סי' ר"א ס"ק ג' בסופו