שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (י״ט)

והנה בעש"ק אמור תרח"י שאל אותי הרב מוהר"פ ני' בהא דאמרו שם הדר הו"ל דאורייתא ודרבנן והקשה הא גם זה המעורב אינו רק דרבנן דמדאורייתא ברובא בטיל והשבתי כיון דבא לעולם ע"י תערובות והיתר לא ניכר לא בטיל ועיין כו"פ סי' ק"ב ולפמ"ש בשטה מקובצת שם ל"ק אבל רש"י לא פירש כן ודוק. והנה בגוף דברי הרי"ף דפת שאפאה עם הצלי דאסור למכלה בכותחא משום דהוה דבר שיש לו מתירין דיכול למכלה בלא כותחא הנה אף לפי מה שפירש הר"ן בנדרים שם וגם בהגהת מהר"ם מטיקטין ז"ל אני תמה ולא זכיתי להבין דכיון שעכ"פ באותו הפת שאפאה עם הצלי אין בו ריח כדי שיתן טעם ורק משהו כמ"ש הרי"ף דריחא אינו בכדי נ"ט רק במשהו ואם כן הא אותו הפת לא יוכל לאסרו בבב"ח דהא אימתי נעשה איסור בהתחברו עם כותח והרי הכותח לא קיבל טעם מהצלי שישנו בפת רק משהו ודרך בישול אסרה תורה בכדי שיש בו נו"ט וכאן אין בו כדי נ"ט ואיך מצי הפת לאסור הכותח או להיפך כל שאין בו כדי נו"ט ובשלמא כל שהי' בו כדי נו"ט שפיר יכול לומר דהוה דשיל"מ ואף באלף לא בטיל דכל שכבר קיבל הבשר טעם מהחלב או להיפך אז בדבר שיש לו מתירין לא בטל וכן באיסור שנתן ריח בהיתר שפיר אמרינן דאף דאינו רק במשהו והא במשהו לא בטל לרב דה"ל מב"מ במשהו אבל בב"ח כל שלא קיבל טעם לא הוה בב"ח כלל ונתקשיתי הרבה בזה. אמנם נראה דהכי כוונת הרי"ף דהנה מבואר בסי' צ"ח דאף דמשערין בששים כל שמרגישין הטעם אף ביותר מששים אוסר ולפי זה בריח דאמרינן דאף במבשא"מ כל שיש ריח אף במשהו נרגש עכ"פ הריח דאל"כ אף לרב במבשא"מ בטל בששים וע"כ צ"ל דריח שאני ועיין בהגהות מהר"ם מטיקטין ואם כן ה"ה בב"ח כל שיהיה נרגש שוב יועיל המשהו לאסור הכותח דהא נרגש בו והוה כדרך בישול כיון שנרגש בו ושוב הוה דשיל"מ דהא יכול לאכלה בלא כותח. אבל עדיין קשה דכיון דבאמת אין בו כדי נו"ט רק שיהיה נרגש בהכותח משהו אם כן ממ"נ אם אתה אומר דזה הוה בנו"ט שוב לא צריך לטעם דשיל"מ דהא הוה בנו"ט וע"כ צ"ל דבאמת אינו נותן טעם דכיון דכל חדא שרי רק בהתחברותם יחד אסור הרי כאן לא נתברר באמת רק משהו נרגש הריח ושוב ל"ש דשיל"מ ועיין בתוס' ע"ז דף ס"ה ובש"ך יו"ד סי' רצ"ט. אמנם נראה דבאמת הרי"ף כתב דאם נתיר לאכול בכותח הו"ל כמאן דשרי לכתחלה וגם לוי לא שרי לכתחלה ועוד דהוה דשיל"מ וצ"ב ל"ל תרי טעמי וצ"ל דבאמת צ"ב דכיון דלוי אסר ג"כ לכתחלה ואם כן ע"כ דלכתחלה חשש שמא יש בו טעם ממש דלוי לא ס"ל דמב"מ במשהו ואם כן לפי זה שוב יהיה אסור אף לאכלו בלי כותח כמו בפת שאפאה עם חלב דחיישינן שמא יבא לאכלו עם בשר וא"ל דלפי זה שוב יהי' דיעבד דהא אין לו תקנה לאותו פת דזה אינו דעכ"פ הוה תרתי דסתרי דכל שאתה אוסרו לאכלו בכותח ע"כ דאתה חושש שמא נתן בו טעם ואם כן שוב יהי' אסור אף בלי כותח וע"ז כתב דבאמת ל"ח לנ"ט גמור רק למשהו ומשום דהוה דשיל"מ והיינו כשיכול לאכלו בלי כותח אבל אם תאסרו לגמרי שוב לא מקרי דשיל"מ וז"ב ועיין בהר"ן פג"ה מה שנדחק בטעמו של הרי"ף וגם הקשה דיאסר לבדו גם כן שמא יבא לאכלן בכותח וכתב דהו"ל גזירה לגזירה ולפמ"ש אתי שפיר דשני טעמים מצרך צריכי וכמ"ש. ומעתה מיושב דברי הרי"ף דלכך הוה דשיל"מ דאם לא כן יקשה למה לא אסרה אף בלי כותח ודוק.