שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ו (י״ח)

ולפמ"ש יש לומר דבאמת יש לאוקמא אחזקתו וא"כ טפי יש לספק שמא לא ירדו כלל ולא אתרע החזקה כלל. וראיתי בנימוק"י שם שהביא בשם הרמב"ן לחלק בין כשרבה בעיקר המעיין ובמקום קביעותא ובין כשרבה במקום המשכתו והריטב"א ז"ל כתב שלא נתברר יפה החילוק ולפמ"ש למעלה בשם הר"ן דכל דבר שעומד במקומו חשוב אף שרבה עליו מ"מ הדבר העומד במקומו חשיב טפי ומבטלו א"כ זהו חלוקו של הרמב"ן בין כשרבה במקור המעיין ממקום קביעתו אז אינו מבטל להמעיין משא"כ במקום המשכתו ודוק היטב. והנה במ"ש למעלה ליישב שיטת הרמב"ם והראב"ד בפ"ז מק"פ אחר זמן רב ושנים רבות נתעוררתי במ"ש רש"י בגיטין דף סמ"ך ד"ה פרשת טמאים ולר' לוי יכולים הי' לטהר עד ט"ו ולא נזקקו לפסח שני אא"כ לא יטהרו ונדחק המהרש"ל בח"ש שלמאי הוצרך לומר להם דין פסח שני הא היו יכולים לטהר קודם פסח שהי' להם שתי שבועות ע"ש שכתב שלא ידעו עדיין מדין טומאת מת וטהרתו באיזה יום יטהר ומ"ש ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא היינו שביום ההוא עדיין לא ידעו מתי תפסוק טומאתן וגם מהרש"א נדחק בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת אם הי' להם מי פרת אבל בשאר מימות חששו להפשרת שלגים והי' נוטפין מרובין על הזוחלין וחשוב יומי דניסן אולי לא יכלה קודם פסח או עד יום ח' עכ"פ ולא יהיה להם מים. ובזה י"ל הא דאמר ר' יצחק בסוכה דף כ"ה אם נושאי ארונו של יוסף כבר הי' יכולין לטהר ואם משאל ואלצפן יכולין הי' לטהר ומה קושיא הא י"ל דרבו נוטפין על הזוחלין ולא הי' יכולין למצוא אפר פרה ממים חיים וכמ"ש התוס' בבכורות דף נ"ו שהבאתי למעלה ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דר' יצחק ס"ל דנהרא מכיפי' מבריך וא"כ יכולין הי' לטהר. ובזה מדוקדק מ"ש בארונו של יוסף כבר הי' יכולין לטהר ובמשאל ואלצפן אמר יכולין הי' לטהר ודקדקו בזה המפרשים. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מ"ד נושאי ארונו של יוסף ע"כ לא ס"ל הא דר' לוי דטמאים נאמרו בר"ח וכמו שהקשו התוס' באמת על רש"י בגיטין שם וא"כ זה שאמר כבר הי' יכולין לטהר ואף דלא הי' להם אפר פרה לא נאמרה רק בו ביום מ"מ אם נטמאו קודם פשיטא שהי' יכולין לטהר ג"כ אף בלי אפר פרה אבל למ"ד משאל ואלצפן היו אמר שיכולין הי' לטהר והיינו דנהרא מכיפי' מבריך. שוב נזכרתי מש"ס נזיר דף נ"ד בקבר אמר ר"ל זהו קבר שלפני הדיבור וע"ש ברש"י שפירש דקודם מתן תורה אינו מטמא והתוס' תמהו דעכ"פ במגע ומשא מטמא וכדאמר רבינא. ובאמת שיש בזה עקולי ופשורי ודעת הרבה פוסקים דאף במגע ומשא לא מטמאו ועיין בב"י סי' שע"ב ביו"ד ובמלמ"ל פ"ג מאבל שהאריך בזה. אמנם עוד כתבו התוס' דקבר שלפני הדיבור היינו קודם שנאמר פ' טומאת מת דסד"א אדם כי ימות באהל מפרשה זו ואילך דוקא ע"ש ולפ"ז נראה לי ברור דאף דמרבינן היינו דלאחר שנאמר פרשת טמאים מטמא אף מה שהי' קבר קודם הדיבור אבל קודם הדיבור דפרשת אדם כי ימות באהל בודאי לא הי' מטמא ולפ"ז לפמ"ש המהרש"ל דלא הי' נאמר פרשת טומאת מת כלל וא"כ פשיטא דקבר שלפני הדיבור דארונו של יוסף דהי' לפני מתן תורה ממש ומכ"ש קודם הדיבור של טומאה א"כ כבר הי' יכולים לטהר ולכך קאמר לשון כבר אבל במשאל ואלצפן אמר שהי' יכולים לטהר. ובזה יש ליישב מה שהקשו בתוס' גיטין שם מריה"ג דאמר ארונו של יוסף ותמה המהרש"א דזה קושית הש"ס בסוכה ונדחק ולפמ"ש אתי שפיר דהתוס' פירשו דקושית הש"ס היא בפשיטות דהי' להם זמן לטהר וע"ז הקשו התוס' דכיון שהי' קודם הדיבור של פרשת טמאין לא הי' צריכין טהרה כלל וכמ"ש ודו"ק היטב. ומצאתי בספר אורות יקרות פ' אחרי שהביא בשם המהרש"ל בחכמת שלמה שתירץ הקושיא דכבר היו יכולין לטהר דכיון דפרשת פרה לא נאמר עד אותו היום א"כ לא הי' יכולין לטהר בלי אפר פרה.