שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (כ׳)

ומן האמור עכ"פ נראה דדברי הרי"ף דחוקים מאד בבב"ח וכמ"ש וצריך לטעם דלוי אסר לכתחלה ולפי זה לדידן דקי"ל דאף לכתחלה שרי' לוי אם כן לא שייך טעמו של הרי"ף וגם לפמ"ש הר"ן בטעם הדבר דפת שאפאה עם הצלי אינו רק חומרא בב"ח לבד גם כן מבואר דעכ"פ בהיתירא בלע כגון פת שאפאה עם הצלי דנימא דיאסר בכותח זה אינו רק חששא בעלמא. ועכ"ז הוריתי בעובדא דאתי לקמאי שנאפה פת עם פת שאפאה עם חמאה בתנור קטן שאינו מחזיק י"ב עשרונים והיה סתום מכל צד וזה היה ע"ש סמוך לחשיכה והוריתי כיון דיש ששים בפת נגד החמאה אם כן כאן שכעת עדן התירא היא מותר לאכול הפת עם בשר כיון דיש ששים בפת נגד החמאה וכל מה שבתנור מצטרף לבטל כמבואר בסי' ק"ח סעיף א' בהג"ה בשם או"ה ואף דבאיסור אוסר במשהו כגון חמץ בפסח דעת הפוסקים דאסור בתנור קטן וסתום ואף במקום הפסד כתב המ"א סי' תמ"ז ס"ק ד' דיש לאסור כל שסתום לגמרי מכל מקום זה בחמץ בפסח דאיסורא בלע אסור אף במשהו וריחא משהו מיהא איכא אבל בב"ח דכ"ז שאין בנ"ט לא שייך לאסור כלל דדרך בישול אסרה תורה וכמה כרכורים כרכרתי ליישב דברי הרי"ף שלא יהי' תמוהין והר"ן נדחק לכתוב טעם בזה ודחה דברי הרי"ף בזה פשיטא דלא קיי"ל כהרי"ף ועיין בחק יעקב שם שחולק על המג"א דלא קי"ל כרי"ף.