שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (י״ח)

ובזה מיושב היטב דברי הש"ס דבשלמא למ"ד דאין בחומשו שפיר קתני דיו דעכ"פ מדרבנן צריך לפדות וצריך הערמה אבל אם אין בו שו"פ אף דמדרבנן צריך פדיה וגם חומש מ"מ עכ"פ לשון דיו לא נופל בזה דהו"ל תרי דרבנן ופשיטא דמותר בהערמה וז"ב. ובזה מיושב מה דאמרו דלמא אתי לאתויי פרוטות והקשו התוס' והקדמונים בשיטה מקובצת דהא מחללין על פרוטות ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון דזה אינו רק הערמה בלבד רק דבדרבנן שרי הערמה אבל שיהיה מקרי עי"ז דבר שיש לו מתירין א"א דהיאך מותר להערים כל שיש חשש שמא יבא לידי איסור תורה וא"כ לא הוה עכ"פ דבר שיל"מ דהא באמת אינו היתר גמור רק הערמה בעלמא ודוק עכ"פ דברי הראב"ד מיושבים היטב אבל הרמב"ם שהעתיק דאינו מוסיף חומש כל שאין בחומשו שו"פ ואח"כ העתיק דיו שיאמר הוא תימה דכיון שמדבריו משמע דאין צריך להוסיף חומש ובכה"ג אף רבנן לא תיקנו להצריך חומש א"כ למה צריך שיאמר הוא וחומשו מידי דהוה אדמאי דא"צ חומש ולא כתב רבינו דיאמר הוא וחומשו וצ"ע. אחר שכתבתי כ"ז הגיע לידי ספר טורי אבן וראיתי בר"ה גבי נהג בו שני עישורין שהקשה דלא שייך מרבה במעשרות בזה דהרי הוא מתנה אם הוא שנת מעשר שני יהיה מעשר שני על הכל ואם הוא מעשר עני יהי' מעשר עני על הכל ע"ש ובאמת לשיטת הראב"ד דכתב דצריך להפריש גם מעשר עני דטבל אסור בכ"ש אם כן חזינן דלא יצא י"ח עד שמפריש שתי מעשרות וא"כ בספק הו"ל ג"כ מרבה במעשרות דדלמא צ"ל מ"ע וטבל של מ"ע מעורב בו דהא כל שצריך להפריש מספק שני מעשרות הו"ל טבל לגבי אינך והו"ל מרבה במעשרות ומ"ש הא דפדה מספק ונתנו לעניים קשה הא הו"ל ספק ממון ואף במתנות עניים אמרינן המע"ה כדאמרו בחולין דף קל"ד ג"כ לק"מ לפענ"ד דכל שטובל מספק אף שפתיך ביה ממונא אזלינן לחומרא וכבר נחלקו הרמב"ם והטור יו"ד סי' של"א אי בתרומת מעשר יכול למכור לכהנים או שצריך לתנה בחנם ומכ"ש במ"ע שעיקרו א"י עד שיתן לעניים וכל שחייב להפריש מספק צריך לתנו לעניים דאל"כ א"י ידי הפרשה כמ"ש למעלה ודוק ועיין ב"מ דף נ"ג דמשני דלא פריק ושאלני עלם משכיל דאכתי הו"ל דבר שיל"מ לאיש אחר שפריק מע"ש וכמ"ש המ"א סי' שי"ח בענין ביכורים ולא קשה מידי דדוקא אותו האיש שהמעשר שלו יכול לחלל שנית כדכתיב אם גאל יגאל איש ממעשרו ועיין בשיטה מקובצת שם בב"מ אבל איש אחר אינו יכול לפרוק דכבר חלל מעשרו ותפס קדושה