שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ו (י״ז)

ומה דאמר דפליג דידי' אדידיה והיינו אבוה דשמואל על בנו שמואל כמ"ש רש"י בבכורות דף נ"ז שם לחד פירושא. ועכ"פ הדבר שכתבתי בישוב דברי הש"ס אתי שפיר ונכון. ועמ"ש הב"ח לחלק בין שאובין שפסול מדרבנן בעלמא משא"כ נוטפין שהוא מן התורה והט"ז השיג עליו ותמהני עליו דבתה"ד סי' רנ"ד שם בהג"ה כתב כן בעצמו וא"כ הי' מקום לומר דלדברי הריטב"א דמב"מ במשהו לרב ושמואל הוא מדרבנן ושוב דמי לשאובין ודו"ק היטב. ולכאורה קשה לי דלמה לא נוקי המעיין בחזקתו ולא ניחוש שמא רבו עליו המי גשמים. אך נראה כיון דעכ"פ רואין אנו שהנהר גדול ובודאי ירד רק שהספק הוא שמא רבה הנוטף על הזוחל או לא עכ"פ לא שייך להעמידו בחזקתו שהרי ראינו שירדו לו גשמים ודמי להא דכתבו התוס' בכתובות דף כ"ג דכל דזרק לה קידושין ספק קרוב לה או לו לא אזלינן בתר חזקה וה"ה בזה ובחידושי אמרתי בזה לפמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ב דבתערובות לא שייך להעמיד על חזקתו וביאור הדברים כמ"ש האחרונים דאין אנו מוציאין הדבר מחזקתו במה שאמרינן שמה נתערב בו דבר איסור דמכל מקום היתר לא נתהפך לאיסור וה"ה כאן דלפמ"ש אף לרב ושמואל דמב"מ במשהו מ"מ לא יוכלו להוציא הזוחלין מחזקתו א"כ עכ"פ לא שייך להעמידו בחזקתו דעכ"פ עד שרבו הנוטפין הי' הזוחלין בחזקתם וגם כשרבו לא יוכל לטבול דחיישינן שמא טובל ברוב הנוטף אבל לא יוכל לבטל הזוחל ממציאותו וא"כ לא שייך בזה חזקה. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הנמוקי יוסף בנדרים על רמב"ן פ"ד שכתב דוקא כשיש נהר גדול אבל באין הנהר גדול כשר לטבול בו דיש ספק שמא לא ירדו ואת"ל ירדו דלמא לא רבו הנוטפין על הזוחלין וקשה לי דהא לא הוה ס"ס המתהפך דאת"ל שרבה הנוטף א"כ שוב לא שייך לספק שמא לא ירדה וא"ל כמ"ש הש"ך בשם הרמ"ע מפאנו דמתחלה צריכין אנו לדון שמא לא הי' כאן ספק דז"א דכאן שראינו שנהרות רבו יותר ממה שהם רק שאין הנהר גדול כ"כ.