שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (י״ז)

והנה בהא דאמרו מעשר שני שאין בו שו"פ שא"צ פדיון ראיתי בשיטה מקובצת בב"מ דף נ"ג שם בהא דממעט ממעשרו ולא כל מעשרו דהיינו דמה"ת א"צ פדיון וא"צ חומש אבל מדרבנן צריך פדיון וצריך חומש והוא תימה לפענ"ד דא"כ מה פריך הש"ס אלא אי אמרת אין בו מאי דיו ולישני דעכ"פ מדרבנן צריך פדיון ולכך סגי בשיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות וגם מנ"ל להראב"ד זאת ולפענ"ד נראה דהראב"ד הוציא כן משום דק"ל טובא דמה פריך הש"ס אלא למ"ד אין בו מאי דיו ופירש"י מה לשון דיו דמה רבותא יש בזה לתני אומר הוא וחומשו וקשה למה צריך שיאמר כלל הא א"צ חומש כלל כל שאין בו שו"פ כמ"ש הרמב"ם בהדיא בפ"ה ממעשר שני דמעשר שני שאין בחומשו שו"פ א"צ חומש וגם על הרמב"ם תמוה דבהלכה ה' העתיק הך דינא דדיו שיאמר הוא וחומשו וקשה למה לי כלל שיזכיר חומש הא א"צ חומש כלל וע"כ נראה לפענ"ד דמזה הוציא הראב"ד הדין דמדרבנן צריך פדייה רק דמשמע ליה דהא דסגי שיחלל על מעות הראשונות אף דאינו דבר ברור דלמא אין לו מה שיחלל שלא נשתייר כלל וצריך לומר כיון דמערימין על המעשר א"כ גם זה הערמה עכ"פ איכא דא"א לצמצם ולכך מותר וז"ב. ולפ"ז הא נודע מ"ש הרב התב"ש בבכור שור במס' פסחים דבדאורייתא לא שרי הערמה רק באיסור דרבנן שרי הערמה וכתב בהדיא דבמע"ש לא התירו הערמה רק בדרבנן בעציץ שאינו נקוב ואף דדבריו תמוהין כמ"ש האחרונים הארכתי בתשובה לבאר דבריו. ולפי זה ז"ש דיו שיאמר הוא וחומשו כיון דאינו רק מדרבנן סגי בהערמה כזו.