שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (ט״ז)

אמנם יש לומר דכוונת הראב"ד דכיון דאם נימא דהוה מע"ש לא שייך ביה איסור טבל וכמ"ש הכ"מ בשם הר"י קורקס דעכ"פ הוא הוציא מהכרי כל מה שצריך להוציא רק שהספק אם הוא מעשר שני או מעשר עני ולפ"ז לא שייך כאן מרבה במעשרות דעכ"פ הכרי מתוקן וכל הטעם דמעשרותיו מקולקלין הוא משום דכל שהוציא יותר מהצורך זה השאר טבל ואסור לכל אדם עד שיתקננה כמ"ש רש"י בקדושין דף נ"א וכאן שעכ"פ מידי טבל יצא ורק שלא קיים נתינה לכהן ושוב יכול להרבות במעשרותיו וליתן לעני ולא מקרי מרבה במעשרות ושוב מקרי דבר שיל"מ דלא אבד שמו כלל ובפרט במעשר שני שכתבתי למעלה דגם להרמב"ן מצות נתינה מעכב ושפיר צריך להפריש וז"ב. ובזה יש לומר דגם סברת המחלוקת שבין הרמב"ם להראב"ד דהרמב"ם ס"ל דממ"נ כיון דא"א לומר דמקרי דבר שיל"מ כ"א מכח שלא נקרא טבל רק שחיסר מצות נתינה ושוב בטל ברוב ולמה נצטרך להפריש דהא כבר בטל דאל"כ לא מקרי דבר שיל"מ דהא מקרי מרבה במעשרות וכמ"ש וגם המחצה למחצה כיון דמחזקינן שהוא מעשר שני מספק דהולכין להחמיר שוב ל"צ להפריש מעשר עני דהרי אי אפשר לתפוס החומרא בשני ראשים דהא מע"ש חמור ואתה מחזיקו במעשר שני והוה כסיל בחשך הולך כדאמרו שם בר"ה על ר"ע. ובזה מיושב מה שהקשה הראב"ד מהא דר"ע עישר שני עישורין דהוא כיון שנסתפק מהו המעשר שצריך להפריש אם מעשר עני או מעשר שני א"כ ל"ש לומר דיבטל דבמה יבטל כיון דהספק בעצמותו אבל כאן דמע"ש בודאי יש בו במחצה ואתה דן על זה שהוא מעשר שני להחמיר איך תחמיר ע"ז להפריש מעשר עני הא כבר החמרת שהוא שני וז"ב ויש לך שני צדרים לומר שהוא מעשר שני דהמחצה יש בו מעשר שני וגם קדושתו חמורה והוה כעין שני צדדים דהוא מעשר שני ואין לנו להחמיר לומר שהוא מעשר עני דהחומר בזה כמו מיעוט דמצרף להמחצה ועושהו כרוב לענין זה. ויש להמתיק יותר דר"ע לשיטתו דס"ל דחוששין למיעוט דאף דר"א ור"ע ס"ל דאזלינן בתר רובא דאיתא קמן אבל כאן לא הוה רוב רק דהחומר מצרפו ועושהו לרוב ובכה"ג הוה רובא דליתא קמן דמחמיר ר"מ דחיישינן למיעוטא וכמבואר בהגהמ"ר סוף חולין בהדיא דלר"מ ג"כ אזלינן בתר רובא דאיתא קמן משום דכי לא מודה ר"מ דאיסור בטל ברוב ועיין בתוס' יבמות דף ס"ז אבל זה הוה רובא דליתא קמן ודוק כי חריף הוא. ובזה מיושב היטב דברי הראב"ד שכתב שיש להחמיד במעשר עני דמקרי דבר שיל"מ א"כ איך יפרנס הא דאמרו בתוספתא דדמאי פ"ד מצרפין פירות חו"ל על מעשר שני כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן ממעשר עני וכו' והובא במלמ"ל פ"א ממעשר שני שם והא הוה דשיל"מ דלא בטל ברוב וכבר הרגיש בזה המלמ"ל פ"ז ממעילה ומ"ש בזה לחלק דבלא ידענו שהוא מעשר עני כלל אמרינן דמרובא פריש. הנה מלבד שהקשה על הר"ן בזה והר"ן חוכך גם בזה דאזלינן לחומרא אף גם דא"כ ביבש ביבש לא נימא דהוה דשיל"מ והרי בחמץ בפסח קי"ל דגם יבש ביבש אמרינן דלא בטל והרי שם לא נרגש הטעם ושייך לומר דמרובא פריש והרי שם מצטרפין פירות ח"ל על פירות שני' כדי שיפטור מן המעשר של שלישית וא"כ מיירי שיש בודאי פירות שלישית ותמהני על המלמ"ל דאיך ניחא לי' בזה אף לשיטתו ולפמ"ש אתי שפיר דכאן לא שייך דבר שיל"מ דהא צריך להרבות במעשרות ובכה"ג אסור וכבר כתב הרמב"ן הובא בשטמ"ק בב"מ דף נ"ג דלענין שיצטרף על פרוטות דכיון דאיכא חשש שמא יביא פרוטות שוב מקרי אינו עומד לכך דהא איכא איסור לחלל דלמא יחלל בפרוטות ולכך מקרי דבר שאין לו מתירין ע"ש ולפ"ז גם כאן איכא איסור להרבות במעשרות וע"כ צריך לפדות במעות ושוב אין שמו עליו וכאן לא שייך דהא שמו עליו דהרי כבר יצא מהטבל דז"א דכאן שמרבה על פירות שניה כדי שיהיה רוב על פירות שלישית נמצא יש בו פירות שלישית שאין שייך בו רק מעשר עני ולא הוציא טבלו ושוב לא הוה דבר שיל"מ דבשלמא כשנתערב פירות שני' עם פירות של שלישית ויש ספק איזה פירות של שלישית ואיזה פירות של שני' שפיר בטל שמו אבל כאן שהולך בכדי להרבות ועדיין לא בטל שמו שוב לא מקרי דבר שיל"מ. איברא דצריך להבין איך מותר לכתחלה לערב כדי לבטל איסור והרי אסור לבטל אף באיסורי דרבנן ואולי כיון דעכ"פ יתן מעשר שני או מעשר עני רק שנפטר ממעשרות. מיהו עדיין קשה דאם כן היאך קתני מצטרפין פירות חו"ל על פירות הארץ כדי לפטרו ממעשרות והרי שם נפטר לגמרי ואולי הכוונה דעכ"פ מצטרף דמיירי שכבר נתערבו ועכ"פ שפיר קתני דמצטרפין לפוטרו ממעשרות דא"צ להפריש דלא שייך דבר שיל"מ דהא אסור להרבות במעשרות דהו"ל מעשרותיו מקולקלים ועדיין לא יצא מידי טבלו דהא לא הפריש כדינו דשמא הי' מפירות ח"ל שנפטרו ממעשרות ודוק היטב כי הוא עצה עמוקה