שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ב׳ (י״ז)

והנה בשנת תרי"ט ערב פסח נשאלתי מחכם אחד ושמו ר' וואלף נ"י מק"ק סעריט בהא דאמרו כזית מן המת חייב ופירש"י מגו דחשוב הוצאה לטומאה חשוב נמי לענין הוצאה והקשה לר"י דס"ל דאגד כלי שמי' אגד א"כ משכחת לה דיהיה פטור כגון שיוציא חצי המטה שהנבלה מונח בתוכה לחוץ ולא יהיה באהל ולענין הוצאה לא מחשב דאגד כלי שמי' אגד ועדן לא הוציא כלה והשבתי דל"ק דע"כ לא אמרינן אגד כלי שמיה אגד רק בדבר דל"צ להוציא אבל כאן דהיה צריך להוציא בשביל הטומאה א"כ שוב אי אפשר לומר דעיקר הוא מה שנשאר בבית כיון דהיה צריך להוציא החציו לחוץ שלא יהי' בפנים ועכ"פ אי אפשר לחשוב החציו שהוא בפנים לעיקר עד שיהיה נחשב זה כמו שהוא בפנים דא"א ודו"ק: ודרך אגב אזכור מה שהראני הרב הה"ג מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י אור ליום ה' כ"ד טבת תרכ"ג דברי התוס' בעירובין דף צ"ז ע"ב ד"ה נימא שכתבו דמודה רבא דמעביר בתוך ג' כמונח בקרקע דמי וע"ז הקשה מדברי התוס' כתובות דף ל"א ע"א ד"ה נימא שכתבו דעקירה לא הוה עד שיגביה שלשה וא"כ סותר למ"ש שם והוא הלך בדרך רחוקה ואני אמרתי בפשיטות דדוקא אם עוקר מהקרקע כל שהוא פחות משלשה ל"ח עקירה להיות רשות בפ"ע זה א"א אבל כל שהוא בידו ולא עקרו מע"ג קרקע חשוב כמונח בקרקע ועקירה הוה שהרי הי' בידו ולא עקרו מהקרקע ודו"ק: