שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (ט״ו)

והנה בכו"פ סי' ק"ח הקשה על המהרי"ל דכתב בעצמו דכיון דאינו שו"פ אף פסיעה אחת חשוב טורח א"כ יקשה למה הצריכו התוס' לחלק דלעיל איירי ברחוק מירושלים הרבה ומקרי דבר שאין לו מתירין והרי אף בפסיעה אחת מקרי טורח ונדחק הרבה. ולפענ"ד נראה דהנה כבר כתבתי דנחלקו בזה ר"א ור"א אי הכוונה אין בו שו"פ או אין בחומשו ולפ"ז גם הך ברייתא דאמר אין בו שו"פ ג"כ יש להסתפק איך הכוונה וא"כ אם נימא דהכוונה אין בחומשו שוב לא שייך התירוץ ולכך כתבו דמיירי ברחוק הרבה ונחשב טורח והוצאה מרובה דעכ"פ אין בו שוה ד' פרוטות או חמש וא"ש דברי התוס'. ועכ"פ נראה לפענ"ד דגם הרשב"א מודה דמה שצריך הוצאה לא יוציא מדבר שיל"מ כ"א בדבר שאינו עומד לעשות הוצאה ולכך בטבל שפיר מקרי דבר שיל"מ. ובגוף דברי הראב"ד שכתב דצריך להפריש גם מעשר עני משום דהו"ל טבל ובמשהו לכאורה היה נראה לי דבר חדש דהרי באמת אמרו בירושלמי דר"ע דהפריש שני עישורים לא שני מעשרות ממש דא"כ הי' מעשרותיו מקולקלים דהמרבה במעשרות פירותיו מקולקלים רק שהפריש מעשר שני ופדאו וחלקו לעניים ואכל המעות בירושלים כמ"ש התוס' בר"ה ולפ"ז לפמ"ש בשיטה מקובצת בב"מ דף נ"ג דהא דטבל בא"מ בטל ברוב ולא מקרי דבר שיל"מ הוא משום דכל שאינו מינו וליכא נותן טעם אין שמו עליו כלל ע"ש ולפ"ז כיון דאסור להפריש מעשר עני במזיד רק להפריש מעשר אחד ולפדותו שיצא מקדושת מעשר שני דבאמת הוא מעשר שני דאזלינן להחמיר ורק דמחלק המעות א"כ כיון דיש לו דין מעשר שני לכל דבר א"כ הפירות שנתערבו אין שם מעשר עני עליו כלל ואבד שמו דהא אסור להפריש מעשר עני דהוה מרבה במעשרות רק לפדות המעשר שני ולחלק המעות לעניים א"כ אין כאן רק שהעניים יש להם חלק מעות כאן אבל מעשר שני אין כאן והוה כמו בא"מ דבטל שמו מכ"ש בזה ודו"ק היטב.