שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ח (י״ד)

והנה בהא דאמרו כל אונסא לא אכלה ודקא מעכבי אינהו ובדין הוא דאבעיא לי' למתני לא נשאו דהיינו בקמץ ושוא ותני סיפא בדידהו איידי דרישא והיינו נשאו בחירק והוא תימה דהיאך אפשר דלתני טעות בשביל איידי ועיין תוס' וקדמונים. ולפענ"ד נראה דהנה משנה ראשונה תני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה ולפ"ז בשלמא לענין אוכלות משלו שפיר מסתבר לומר דכל שהיה אונס בין מצדו בין מצדה אינה אוכלת דיש טענת אונס בממון אבל לענין תרומה באמת לא מסתבר להו למשנה ראשונה דבהגיע לו אונס למה לא תאכל בתרומה ולכך לא נקט לא נשאו בקמץ דמשמע דהבעל מעכב מצד אונס ורצון רק שהיא מעכבת והיינו באתניס דאוכלת משלו ואוכלת בתרומה ולכך הי' קורין בחירק ולפ"ז באמת לפי המסקנא דאמרו דאין אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה באמת לענין אוכלת משלו קרינא בי' לא נשאו בקמץ ומה שלא שינו הקריאה הוא משום דכבר הורגלו לפי משנה ראשונה לקרות כן ולא יכלו לשנות אבל לענין דינא לא נחלקו וגם למשנה ראשונה לענין מזונות ידעו דאף בכה"ג לא אכלה. ובזה מיושב היטב מה דפירש בכתובות דף מ"ח לא נשאו דהיינו שהעיכוב משלו או אונס שלו והדבר תמוה דהא מסקינן דאף באונס לא אכלה וכבר נשאלתי בזה זה שנים רבות וכעת ראיתי בספר יעלת חן על כתובות סי' ב' שהקשה כן ולפמ"ש א"ש דבמשנה ראשונה באמת אם היה העיכוב משלו או אונס עכ"פ אוכלת בתרומה אף דלא אכלה משלו ולכך פירש כן. וראיתי דבר תימה בנימוק"י שנדפס מחדש על כתובות שבדף ג' וז"ל מדלא קתני אוכלות משלהן נראה שלא הי' גורס נשאו בשוא רק בקמץ דמשמע העכבה מהנשים וז"א דקי"ל בריש מכילתין דכל דהעכבה משלה כגון שחלתה אינה אוכלת משלו לפיכך נראה דה"נ צ"ל דהעכבה משל בעלים והא דנקט נשאו בדידה אגב רישא ואולי לא היה הגירסא כן לפניו משום דאולי פשיט רב אחאי הוא ר"א גאון ולא גרס ר"א דר"א לא השיב על ר"א גאון ועיין תוס' שם גם ראיתי לפנינו ההבדל שבין נשאו לנישאו הוא ביו"ד אחר הנו"ן וזהו חילוק ונשאו בלא יו"ד משמע שהבעלים מעכבים ודו"ק אחר שנים רבות מצאתי קושית המופלג מו"ה בצלאל מקאזווע בדברי רש"י בדף מ"ח הנ"ל בספר מי נפתוח בהקדמתו וגם הוא הניח בקושיא. ולפמ"ש אתי שפיר ועיין בב"י סי' נ"ה מ"ש בשם הר"ן גבי ארוסה יש לה מזונות וכו':