איברא דלפ"ז יקשה על ראית הרשב"א מהא דפריך בב"מ דף נ"ג על שנכנס לירושלים ויצא וניהדר וניעיילה ולא פריך כן על פחות מש"פ דלמה לא מעיילה לירושלים וע"כ משום דצריך הוצאות לא מקרי דבר שיל"מ אבל שם שכבר הוא בירושלים ויצא רק פסיעה אחת ושפיר מקרי דשיל"מ ע"ש ולפמ"ש קשה דעכ"פ צריך להעלותו ולמה לא יהי' מקרי דבר שיל"מ. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דאין ראי' כלל מהרשב"א דבפחות משו"פ ל"ש כלל שיעלהו לירושלים דהרי הקדש בפרוטה תלה רחמנא כדאמרו בפסחים דף ל"ג לא אמרו שו"פ אלא לענין מעילה בלבד ופירש"י משום דלא כתיב ביה אכילה והנאת הקדש גבוה הוא בפרוטה ועיין ברמב"ם פ"א ממעילה ה"ג שכתב כל המועל בזדון וכו' ואזהרה של מעילה למדוה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וכו' וכתב הראב"ד ופשוטה מזה הוא שנאמר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ולפמ"ש י"ל דכיון דבתרומה אינו חייב בפחות מכזית וכדאמרו בפסחים שם דאין אכילה בפחות מכזית ורבינו רצה לומר דנהנה בשו"פ מעל לכך לא נקט הך קרא רק הך דלא תוכל לאכול בשעריך שקאי לאוכל מבשר עולה דשם חייב על הנאת הקדש והקדש בפרוטה וכיון שכן שוב אינו חייב בפחות משו"פ להעלות לירושלים כלל דאינו מקרי קדש כל שהוא פחות משו"פ והא דמשני ר"ה בר יהודא חדא קתני מעשר שני שאין בו שו"פ שנכנס לירושלים ויצא היינו לפי דנחלקו שם ר' אמי ור' אסי אי אין בו או אין בחומשו ואנן קיי"ל דאין בחומשו וא"כ יש לומר דבכה"ג דיש בו שו"פ רק בחומשו אין בו ובזה שפיר מקרי קודש וצריך העלאה אבל זה דבר חדש שלא נזכר בפוסקים ולפענ"ד נראה כוונת הרשב"א דבאין בו שו"פ א"כ ההוצאה מרובה על השבח ובכה"ג כל שצריך הוצאה עכ"פ אינו עומד לפדות ובכה"ג לא מקרי דבר שיל"מ וכדאמרו בנדרים דף נ"ח לענין תרומה כיון דאינו עומד לאתשולי לא מקרי דבר שיל"מ וה"ה במה שצריך הוצאה אינו עומד לאתשולי ולפדותו. ובזה י"ל הא דמהרי"ל בתשובה סימן קצ"ד דחה דברי הרשב"א ומחלק בין הוצאה מרובה להוצאה מועטת והביא דברי התוס' בב"מ שם שכתבו בד"ה להדר ולעיילי' דמיירי ברחוק הרבה ולפמ"ש גם הרשב"א כיון כן רק דכל שצריך הוצאות מסתמא אינו עומד לעשות הוצאות ול"מ דבר שיל"מ דממונא ודאי מקרי מחוסר מעשה ובפרט בדבר דהוצאה מרובה.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (י״ד)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
