שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ח (י״ג)

ובזה יישב מה דקשה דאיך מועיל לירושתה והא יש לחוש שמא ימצא סמפון ויהי' הקידושין בטעות ואמת הוא דמ"מ מחלה בשביל שניחא לה. והנה השבתי דכיון דאתי מתורת סילוק ולא עדיף מיאוש והפקר ממש וא"כ שוב בעינן עד דאתי לרשות זוכה ובלא"ה ל"ד דשם נשאה ולא הכיר בה ושייך מחילה דניחא לה דליפוק שמא דאישות אבל כאן הרי כבר נתארסה ועכשיו מסרה לרשות הבעל והוא יבדקה קודם החופה וא"כ מה תצא עליה שמא דאישות יותר ממה שהי' וז"פ. והנה הרב מו"ה אברהם קאמפף עוררני דאם נימא כשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר לספות בידים א"כ למה לא יוכל לצוות לקטן לכבות דכל שהקטן אינו מכוין דאין לו כוונה שוב אינו אסור בשום מלאכה אף במלאכה גמורה רק מדרבנן ומדרבנן מותר לספות בידים דהא מלאכת מחשבת אסרה תורה ולק"מ דאין הכוונה שיתכוין לעשות איסור והכוונה היא רק שיתכוין לשם אותה מעשה והרי קטן יש לו מחשבה ניכרת מתוך מעשיו וכמבואר בחולין דף י"ב וע"ש ברש"י ותוס' ושוב אסור לצוות לו וז"ב ופשוט והנה הקשה אותי מופלג אחד במ"ש דאם החזירו לתינוק הפורש כיונק שקץ והא לא הוה רק איסור דרבנן ומותר לספות בידים להרשב"א והשבתי דש"ה דנתפטם באיסור וזה יועיל לו בגדלותו ג"כ וזה אסור ודו"ק. ודרך אגב אכתוב בהא דאמרו שם בדף נ"ז ע"ב אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה ונחלקו בזה הפוסקים הובא בר"ן שם ברי"ף די"א דבעל חייב במזונותי' כיון דמשום תקנתא דידי' נמי כי היכא דלא תמרו דעליו יתפקי ודחה הר"ן דא"כ מכ"ש כשהוא תקנתא דידיה בלחוד בודאי צריך להעלות לה מזונות א"כ כי נותנין לאיש לפרנס את עצמו לחייב במזונות וע"כ דכל שא"י להנשא ואין ראוי לישא אותה אינו חייב במזונותיה ע"ש. והנה הראה לי החריף מו"ה מאיר ברא"ם ני' דבר פלא במהרש"א ריש כתובות בתוס' ד"ה ותנשא דכל שהעיכוב הוא משום ט"ב הוא משום תקנתא דידי' ומחייב במזונותיה ולכך איצטריך לטעמא דשקדו דמשום תקנתא דידה היא ואינו חייב במזונותה והפ"י חולק עליו ע"ש. והרי מבואר כאן דאף שהוא משום תקנתא דידי' אינו חייב במזונותה ואף להפוסקים דס"ל דחייב היינו משום תקנתא דידיה הוא והוא רצה לנשאה ובאמת שדבר תימה הוא. אבל לפענ"ד יש לדחות דשאני התם דתקנו חכמים שלא תנשא ואינה ראויה להנשא מצד עצמה אבל כאן שמשום ט"ב תקנו חז"ל שתנשא וא"כ היה יכולה להנשא במק"א שיש ב"ד ביום ב' וא"כ זה אינו מצדה והיא ראויה להנשא והמניעה מצידו אינו מקרי עיכוב מצד הכלל ואז יתגלה למפרע שהי' לה בתולים היתה היא ראויה אמנם עדיין קשה ממ"ש הה"מ פ"ו מאישות הלכה י"ט שאם אין יושבין ב"ד אלא ביום בו"ה אינו חייב במזונותיה עד יום רביעי שהרי אינו זמן כניסה ע"ש הרי דאף דהעיכוב מצידו מ"מ אינו חייב במזונותיה וגם לזה עוררני החריף הנ"ל ואף דגם זה יש לדחות שהרי שייך שקדו וא"כ העיכוב לתקנתא דידה. אבל העיקר נראה לפענ"ד דבאמת לפי מה דמסקי בש"ס דכל אונסא לא אכלה אף שמעכבו הבעלים וכן קי"ל בטוש"ע סי' נ"ו ואף בחלה הוא וכדומה א"כ שוב אין נ"מ כל שיש אונס שא"י לכנסה פטור ממזונות ואין נ"מ בין אם העיכוב מצדו או מצדה וכן מצאתי בשיטה מקובצת שכתב בהא דאמרו ועכשיו ששנינו שקדו וכו' לפיכך חלה הוא וכתב הוא לפרש מ"ש רש"י ר"י מסברא דנפשיה קאמר דהיינו משום דבאמת יש לומר דדוקא בשקדו דתקנתא דידה הוא ולא בתקנתא דידיה לכך חידש ר"י מסברא דנפשיה דאף בחלה הוא ולפ"ז שוב אין נ"מ בזה וכמ"ש ודו"ק.